בליל הירח המלא

הייתה זאת שעת חצות, האוויר היה צח ורענן, ורוח קלילה ריחפה מעל האגם שסמוך לטירה.

ג'יימס הקיץ משנתו בהתרגשות וכמוהו עשו גם שלושת חבריו - סריוס, לופין ופיטגרו.

"היזהרו לא העיר את קינגסלי" לחש ג'יימס בעוד ארבעתם יצאו ממיטתיהם וירדו במדרגות הלוליניות מחדרי השינה לחדר המועדון.

לאחר שיצאו מחדר השינה, רק הרעש הקל של הנחירות של קינגסלי וקריאות הינשופים מבחוץ נשמעו.

החדר המועדון התכסו ארבעתם בגלימת ההיעלמות ויצאו מחדר המועדון.

"מי שם?" מילמלה האישה השמנה כאשר האם פתחו אותה ויצאו החוצה, אך היא לא שמעה תשובה "אני חייבת לאפסיק לדמיין" נאנחה בעת שנסגרה.

הם חלפו כמו צל במסדרונות, במדרגות, ובמעברים הסודיים של בית הספר, ומקץ מספר דקות בלבד, הגיעו את רחבת הכניסה של בית הספר.

"עצרו רגע!" הזהיר סריוס "נדמה לי שאני שומע את פילץ'!" ואכן, הוא לא טעה, מיזמורי החג המולד (או שיש לקרוא לזה זיופי חג המולד) נשמעו

מרחבת הכניסה, "אתה יודע מה לעשות" אמר ג'יימס לפיטגרו, אך פיטגרו נעלם, ובמקומו הופיע זנב טולע - העכבר.

לא חלף רגע והוא החל לרוץ כאחוז קדחת לכיוונו של פילץ'.

ברגע שראה פילץ' את העכבר הקטן רץ לעברו פלט פילץ' יללת בעתה ונמלט מהמקום. אבל הוא לא היה לבד - משום מקום הופיעה גברת נוריס.

היא סמרה, שלפה ציפורניים, והתכוננה לתקוף, להרוג, ולשסע לגזרים את זנב טולע!

אבל היא לא הספיקה לבצע דבר מכל אלה, כי כלב עצום הצטרף גם הוא לחגיגה והבריח את גברת נוריס.

"מהר!" האיץ בהם ג'יימס "לפני שפילץ' יחזור!" הם פתחו את דלתות הכניסה הכבדות ויצאו החוצה - אל המדשאות.

"אז מה נעשה היום?" שאל פיטגרו לאחר שהתרחקו מרחק בטוח מהטירה. אף אחד לא ענה.

אחרי כמה דקות של שתיקה סריוס נשבר "קרניים, אני רואה את החיוך שלך, מה אתה מתחנן?"

"חשבתי... שנלך ליער האסור - עדיין לא היינו שם" אמר ג'יימס ובילגן את שערו.

"ליער האסור?!" אמר לופין "אבל אומרים שאי אפשר לדעת מה מסתתר שם..."

"זה בדיוק כל הריגוש!" אמר סריוס "קדימה, בואו נלך!".

ובאותו רגע, עלה הירח המלא אל אמצע הרקיע זרוע הכוכבים, וג'יימס, סריוס, לופין ופיטגרו הפכו לקרניים, רך כף, ירחוני וזנב טולע.

הלילה הזה הוא כולו שלהם!