בפאפניק זה תאומים זה לא דבר רע.
פרק 1
"טריס! טריס!" רצה אחרי ליירה במסדרון האדום של רמה 5. האצתי את צעדי לעבר המשגר, אך חומת מים חסמה את דרכי. הסתובבתי. "את ידעת שהוא מקשיב, נכון? בגלל זה אמרת את זה." הטחתי בה. "לא נכון!" טענה. נעצתי בה מבט ארוך. "טוב, בסדר," היא נשברה,"אבל טריס, את החברה הכי טובה שלי! הוא אחי התאום! זה לא ילך, את יודעת!" צעקה. "אבל אני אוהבת אותו!" צעקתי עליה והסתובבתי. חומת המים עדיין עמדה שם. "תפסיקי עם התעלולים ההדרוקנאיטים שלך!" יריתי. החומה נעלמה והמשכתי להתקדם. "ומה אם הוא לא יהיה ברשימות שלך? אה? ומה אם הוא לא מרגיש אותו דבר?" צעקה אחרי. קפאתי, אך תוך שניות התנערתי ונכנסתי מתחת למשגר. "טריס!" קראה ליירה. "אלווינס." לחשתי והאור נשא אותי משם.
***
זה התחיל חצי שעה לפני כן. שיעור האסטרונומיה שלי נגמר וירדתי לעבר חדר האוכל. "מה נשמע?" לקחתי מגש ונעמדתי בתור מאחורי ניק. "די בסדר." ענה וליירה הצטרפה אלינו. התיישבנו וליירה החלה מספרת את אכזריותה של מאדם ליין, המנטורית שלה להידרוקינטיקאה. "איפה ג'ם?" שאלתי כאשר סיימה סוף סוף. "בריתוק." צחקק ניק. ליירה העיפה מבט מעל כתפי ןשאלה באגביות- "אז איך הולך עם אחי?" נאנחתי. "לא יודעת. כאילו, יכול להיות שהוא לא יהיה ברשימות שלי השנה,כן? אבל אני כל כך אוהבת אותו. ניק, שכבר היה בסוד העיינינים צחקק שוב. "מה קרה?" שאלתי. הוא סימן בידו להסתובב. הסתובבתי, ולתהדמתי הרבה ראיתי את ג'ין וטם עומדים מאחורי, בדרך לשולחנם. ג'ין היה סמוק כולו. האדמתי. "אני צריכה ללכת." פלטתי ונטשתי את השולחן.
|