אחרי- פאפניק שה״ה

ג'ולי מצמצה בעיניה. כל זה היה סיוט.

פשוט מאוד. עוד רגע הוריה יערו אותה ויגידו לה להתארגן לפוקספייר.

אבל זה לא קרה, ועד מהרה ג'ולי הבינה שזה אמיתי. היא הסתובבה בביתה בניסיון להחליט מה לעשות.

אולי פשוט הוריה הלכו לאנשהו ולא אמרו לה. אבל סופי וקיף תמיד אמרו לה לאן הם הולכים. זה בטח לא משהו רציני, חשבה ג'ולי לעצמה.

היא שכנעה את עצמה שהכל בסדר, עד שהיא מצאה משהו. זה היה קופסא קטנה ופתק, וגם איזה מכשיר כלשהו, שנראה כיאלו הוא אנושי.

ג'ולי ידעה מיד באיזה מכשיר מדובר- אימה לקחה אותו איתה לכל מקום, ואם לא היא שמרה עליו בבטחה בחדרה, בטח לא בסלון.

מיד ג'ולי ידעה שבטוח קרה משהו. היא פתחה את הפתק. תדליקי את זה היה כתוב בפתק. זהו. רק שלוש מילים. זה חייב להיות משהו רציני.

היא הדליקה את המכשיר. פניה של סופי הופיעו עליו. "דקס עזר לי לעשות את ההולוגרמה הזאת, זה רק משדר, אז אל תנסי לדבר איתי" אמרה ההולוגרמה של סופי.

ג'ולי פערה את פיה בתדהמה. ההולוגרמה המשיכה. "לעולם לא סיפרתי לך על החיים הקשים שנאלצנו לעבור בילדתנו. אני מתחרטת על כך, אבל עכשיו מאוחר מידי. אין לי הרבה זמן.

את צריכה לשמור על מה שבקופסה מכל משמר. הם חזרו, ועכשיו הם חזקים מתמיד, ומוכנים למלחמה". ג'ולי הביטה בקופסא שבידיה בתערובת של פחד ותדהמה.

היא החווירה ששמעה את הדברים שאימה אמרה. מי חזרו? איזה ילדות קשה? מליון שאלות היו בראשה, אבל היא שתקה והמשיכה להקשיב להולוגרמה.

"זה לא מוגן אצלי, אבל את חייבת לשמור על מה שיש בקופסא. את יכולה לעשות את זה ג'ולי. אני מאמינה בך. אז תאמיני בעצמך גם, וזכרי- הסוד לשליטה ביכולות שלך הוא רק ה-"

נשמע רעש של צעקה ברקע והמכשיר נחבא. ג'ולי ניערה את המכשיר. "מה הסוד לשליטה ביכולות שלי? מי חזרו? אני צריכה את העזרה שלך!" היא צעקה בתסכול, ודמעות החלו לזלוג על פניה.

איך אימה יכולה לסמוך עליה? היא סתם כישלון. האלפית היחידה שלא יכולה לשלוט ביכולות שלה. מה שלא יהיה בקופסא, היא לא הבן אדם המתאים לשמור עליו.

היא בטח תהרוס אותו, כמו שהרסה את הנקסוס שלה ואת המקשר שלה, פעמיים. היא חייבת להציל את ההורים שלה, אבל לא תוכל לעשות זאת לבדה. היא צריכה את החברים שלה.

היא החליטה שתדבר איתם מחר, דבר ראשון על הבוקר.

*****

"ג'ולי, אני מאמינה בך!" צעקה אימה. "אני לא יכולה!" בכתה ג'ולי. "אני סתם כישלון!" "ג'ולי, קדימה!" קראה מליאן.

"תעזרו לי!" ג'ולי צעקה, דומעת. "את צריכה לעשות את זה לבדך" אמר פיין. "כן ג'ולי, תשתמשי ביכולות שלך!" צעק פליני

"שאין לה" רטנה מליאן. 

"למה אנחנו סומכים עליה בכלל?" רטן פליני.

"אחנו סתם חברים של כישלון" הסכים פיין.

כל הקולות האלה רק גרמו לג'ולי לבכות יותר.

הדמיות התרחקו ונעלמו, לועגים לה, ואז חבריה התחלפו בדמויות שחורות עם סימן מוזר של עין לבנה ומצממרת על הכתף, מחזיקים בהוריה שמסתכלים עליה במבט מאוכזב.

ואז ג'ולי התעוררה, צורחת, עם זיעה קרה על פניה. 

סיוט מעצבן. 

אבל הסיוט צודק, חשבה ג'ולי במרירות. אני סתם כישלון. 

הוריה וחבריה סומכים עליה, והיא הולכת לאכזב אותם, בדיוק כמו בחלום.

היא סתם כישלון. ג'ולי בכתה עד שנרדמה.

-------

ת.ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא