שרביטו של וולדמורט

עברו מעל מאה שנים מאז הקרב על הוגוורטס.
חמישים שנים אחריו נפתח מוזיאון להנצחתו. המוזיאון הוקדש לנופלים, לשורדים ולסיפור הקרב.
הארי פוטר נתן למוזיאון את שרביטו של וולדמורט, וכשמת בשיבה טובה את שרביטו שלו.
במהלך השנים התפתחה אגדה: האדם שישחרר את שרביטו של וולדמורט, יהפוך לקוסם אופל רב עוצמה ויחסל את כל משפחת פוטר.
מאז השרביט נשמר כל יום, בנוסף על כישופי ההגנה, על ידי ארבעה הילאים ששמרו בארבע משמרות נפרדות.

המשמרת הרביעית החלה לתוך הלילה, ורוברט לונגבוטום, הילאי בן 40 , החליף את קודמו למשמרת.
הוא התיישב על כיסאו, בצמוד לזכוכית המגנה עם הכשפים על השרביט.
הוא רטן על שהיה צריך לצעוד למוזיאון, שבגלל האגדה הוטל לחש עליו וסביבו שמנע בשעות הסגירה התעתקויות.
בשעות היום ניתן להתעתק עד דלת המוזיאון.
הוא פתח את בקבוק הבירצפת שהביא לעצמו, מוכן ללילה ארוך, כששמע צעדים.
רוברט הניח את הבירצפת ושלף את שרביטו.
הוא חיפש בכל פינות החדר.
"הומנום רבליו" אמר.
דבר לא קרה. "מוזר.." מלמל לעצמו.
רוברט התישב בכיסאו ושתה מן הבירצפת.
הוא הוציא מתיקו גיליון של הנביא היומי וקרא, שום דבר יוצא דופן.
בקבוק הבירצפת נגמר, נשארה עוד שעה למשמרת.
רוברט הביט בשעונו ורטן שעה שלמה...
מאחוריו נשמע שוב רעש.
לפני שרוברט הספיק לשלוח יד לשרביטו נשמע קול צעיר.
"אבדה קדברה!"
והוא לא שמע עוד כלום.

השומר הראשון, פיליפ תומאס, הגיע כשעה מאוחר יותר וגילה את גופתו של רוברט על הרצפה
נטולת רוח חיים, ולצידו שברי זכוכית סביב מעמד ריק.
פיליפ שלח הודעה מידית למשרד הקסמים ובראש גיליון הנביא של אותו היום נכתב:
שלושה עשר וחצי אינצ'ים של אימה חופשיים

		הפרק הבא