מעלילות סידארה

מי מכיר את הקומיקס לו? 

אף אחד?

לא נורא.

כל הזכויות שמורות לז'וליאן ניל, תהנו, ביי!

אמא של לו נאנחה.

אותו זמן היה אחר הצהריים.

אחרי בוקר עמוס בהכנות לבית הספר, קניות רגילות ונסיונות כושלים לכתוב היא בהחלט היתה צריכה מנוחה.

היא היתה צריכה מקלחת.

"הו, כן, ככה יותר טוב," היא חייכה לעצמה תחת זרם המים.

"הי, אמא!" נשמע קולה של לו מבחוץ.

"אני מתקלחת!" ענתה אמא של לו מבעד לרעש הקילוח.

"כן, שמתי לב!" הבהירה לו. "כדאי שתגמרי מהר! צריך ללכת לווטרינר!"

אמא של לו תהתה למה.

הרי החתול לא היה חולה.

אבל אז היא נזכרה שפעם בכמה זמן צריך לקחת את חיית המחמד לבדיקה שגרתית, לבדוק שהכל בסדר ולראות אם צריך לחדש חיסונים.

ומסתבר שהזמן שבו צריך לעשות את הבדיקה הזאת הוא עכשיו, או ליתר דיוק...

"זה בעוד שעה, לא?" אמא של לו קראה.

"נו?" קראה לו בחזרה.

אמא של לו הבינה לצערה שבתה צודקת וסיימה מהר את המקלחת.

כשהיא עדיין בחלוק רחצה, אמא של לו הלכה לעבר החתול של המשפחה עם כלוב נשיאה לחתול באחת מידיה.

"בוא, אפורי-פורי," היא המהמה לעברו, ואז הרימה אותו במהירות וניסתה להכניס אותו.

אפורי השמיע יללת מחאה, שרט אותה וזינק מבין ידיה.

"באמת חשבת שזה יעבוד?" שאלה לו בביקורתיות כשאמא שלה חיטאה את השריטה בכף ידה וסיננה בכאב.

"את יודעת, השיטה הפשוטה והטובה," רטנה אמא של לו.

לו הוציאה מחברת.

"ברור שאנחנו צריכות לתכנן תוכנית," היא אמרה.

"למה שלא נשחזר את הפעם ההיא שהתחפשת לעכבר?" הציעה אמא של לו בשקט.

"אם נרגיל אותו לתכסיס הזה הוא יתחיל לחשוד," לחשה לו, "התרגיל הזה הוא מוצא אחרון."

"אז בלי תרגילים משומשים, קיבלתי," אמרה אמא של לו, והיא ניסתה לחשוב.

לו ניסתה לחשוב.

ואז הן מצאו פיתרון...

אפורי היה די רעב, וגם עצבני אחרי שכמעט נדחף לתוך חלל צר בניגוד לרצונו.

הוא קם ממרבצו כדי לחפש את בנות האדם שיביאו לו אוכל, אך ראה משהו בדרך: נקודת אור ורודה, זוהרת ורוטטת.

בדיוק כשחשב להתעלם ממנה, הנקודה זזה במהירות.

עכשיו לא היה לאפורי ספק – הנקודה היתה טרף טעים, והיא ניסתה לחמוק ממנו!

אפורי הסתער.

הנקודה זזה שוב.

אפורי רדף אחריה, ישר ובזיגזג ובמעגלים, אך לא משנה כמה זריז היה, הוא לא הצליח להניח עליה את כפתו.

עיניו חיפשו אותה, ונחו על המקום הבא שבו הנקודה פיזזה: בתוך הכלוב שלו.

שווה את זה, החליט אפורי וזינק פנימה.

"תפסתי אותך!" קראה אמא של לו בניצחון וטרקה את דלת הכלוב.

היא הריעה לעצמה.

"אני לא יודעת אם זה עונה על הדרישה 'בלי תרגילים משומשים'," אמרה לו כשהיא קילפה את הצלופן הוורוד מעל פנס הפלאפון שלה.

"זה משנה? תפסנו אותו," אמרה אמא של לו. "לוטרינר!"

הן תפסו אוטובוס.

כשהגיעו התור היה קצר מאוד, כך שמהר מאוד הן הגיעו לשלב שבו –

"אהההההההההה! תעזרו לי להחזיק אותו! תעזרו לי!"

"אתה וטרינר, אתה אמור להסתדר עם בעלי חיים!"

"אמא, שתפי פעולה!"

...

"ובכן," אמר הוטרינר לבסוף, מרוט, שרוט ותשוש, "נראה ששמפניה שלכן –"

"אפורי," תיקנה אותו אמא של לו.

"שמפניה זה שם מ, כאילו, שנה שעברה, איזה קטעים." אמרה לו. "גם אם תקרא לו בשם ששמעת בשבוע שעבר לא תהיה מעודכן."

"בכל מקרה, החתול שלכן מצטיין בבריאותו ולא צריך חיסונים חדשים כרגע," אמר הוטרינר.

"שימו לב שאתן מאכילות אותו רק במזון מאושר לחתולים וטוב, להתראות! בעוד הרבה זמן!"

"ביי!" נפרדו מהוטרינר לו ואמא שלה.

"עכשיו צריך להחזיר את אפורי לכלוב," אמרה לו לאמא שלה, והן הסתכלו אחת על השנייה ואז על החתול שהתחבא מתחת לשידת המגירות.

אמא של לו רכנה למטה עד שכמעט נשכבה על הרצפה מול החתול, כשהכלוב לידה.

"בוא אפורי-פורי," היא ניסתה לפתות אותו, "בוא, פוצי-מוצי!"

הוא לא נענה.

אמא של לו הסתכלה בעיניו.

"קדימה, אתה רוצה להישאר אצל הוטרינר לנצח? ברור שאתה לא רוצה את זה.
אתה רוצה להתכרבל בבית ולהסתכל עלינו אוכלות פיצה. אתה רוצה לנמנם על הפרצוף של לו.
אבל אתה לא יכול לעשות את זה כאן. אתה חייב לצאת, גם אם זה אומר להיכנס לכלוב שאתה לא סובל."

להפתעתם של כל הנוכחים, אפורי הלך ממחבואו החוצה ואל תוך כלוב הנשיאה.

אמא של לו סגרה אותו בעדינות.

"וואו, התרשמתי," אמרה לו.

הן נסעו הביתה.

על יד דלת הדירה חיכה להן מישהו.

"ריצ'רד!" שמחה אמא של לו.

"כן, אני כאן," אישר ריצ'רד, החבר שלה. "בדיוק באתי לבקר וראיתי שאתן לא בבית..."

"עכשיו אנחנו כן בבית," הרגיעה אותו לו, "אתה יכול להיכנס."

"שנזמין פיצה?" הציעה לו כשכולם היו בבית.

אמא של לו נטתה להסכים, אבל ריצ'רד אמר: "דווקא יש מסעדה חדשה של אוכל סיני ששווה לכן לנסות."

"יודע מה? אני פתוחה לאפשרות," אמרה אמא של לו.

"יאללה, נהיה אמיצות," החליטה לו.

ריצ'רד לקח את הטלפון, חייג ואמר: "אתם מכירים אותי, זה ריצ'רד... כן, את הקבוע שלי. שלוש פעמים."

כשגמר את השיחה הוא התיישב על הספה, ואמא של לו רבצה לידו ונישקה אותו בזמן שהם חיכו להזמנה שתגיע.

אחרי כמה זמן היא אמרה: "יודע מה, תביא לי את האוכל למחשב. פתאום יש לי יופי של השראה לכתוב."

***

סידארה פלטה אנחה של לוחמת עייפה.

היתה זו שעת אחר הצהריים, ולאחר יום עמוס באכיפת חוק בקרב המפלצוציקים, חידוש מלאי הנשק ומאבק ביצורי היצירצירה,
היא בהחלט היתה זקוקה לקצת בטלה קוסמית.

היא היתה זקוקה למקלחת איונית.

"אה, אין כמו זרם רב-כיווני של מים חמים," חייכה לעצמה סידארה.

אך אבוי, המזכירה ההולוגרפית התחילה לקרוא בקולה הרובוטי: אזעקה דחופה, קוד שלוש, קוד שלוש!

סידארה ידעה שקוד שלוש הוא לא דבר שדוחים לסיום הרחצה.

היא הפעילה ייבוש מהיר, לבשה את החליפה הכסופה שלה, ושמעה את ההודעה במלואה: 

אזעקה דחופה, קוד שלוש, קוד שלוש!
הטיגריס הגלקטי אותר בשדות זנורט, כוכב השומרת. השבתה נדרשת מיד, אך בלי הריגה. מדובר בזן נדיר.

סידארה לקחה את כלי הנשק שלה, כיוונה אותו על מצב שינה במקום הרג, ויצאה לעבר המשגר.

היא לא היתה צריכה הסבר על הטיגריס הגלקטי – היא כבר ידעה שזה שנים שהוא נודד בין כוכבי לכת ויוצר הרס, חורבן, ואובדן.
אף שוטר קוסמי מעולם לא הצליח לעצור אותו – אבל סידארה לא התכוונה לתת לזה לעצור אותה.

"טיגריס גדול ומפחיד, הנה אני באה!" היא קראה בזמן שהמשגר הביא אותה ליעדה.

המשגר דייק ביותר, ומהר מאוד סידארה ניצבה בדיוק אל מול הטיגריס:

תפלץ חד שיניים, שישה מטרים ואינץ' גובהו, ופרוותו השופעת מפוספסת בירוק, ורוד, וזהב.

הוא שאג שאגה רמה שהיתה מרתיעה כל לוחם, אך לא את אמזונת הכוכבים.

"הא-יא!" היא קראה והרימה את נשקה לעברו.

אבל לפני שהספיקה לירות, הטיגריס סילק את הנשק מידה במכת טפרים, והוסיף שריטה עמוקה לאורך כל זרועה.

אם סידארה לא תטפל בפציעה, תישאר לה צלקת לנצח.

אך לגיבורה לא היה זמן לזה.

בזינוק היא הסתערה להשיב לעצמה את הנשק שלה, אך הטיגריס הגיע לפניה, ומעך אותו בטפריו.

"נו באמת!" גנחה סידארה, "איזה באסה!"

אך חוסר המזל רק המשיך, כי הטיגריס תפס את סידארה וקירב אותה אל פיו.

סידארה השתמשה בנשק החלופי שלה: בעיטות.

פאח! פאו!

סידארה בעטה בשיניו של הטיגריס והשתחררה מאחיזתו.

קרב אגדי התחולל לאורן של שתי שמשות כשסידארה והטיגריס הגלקטי הוכיחו את המוניטין שיצא להם.

אך סידארה ידעה שהיא לא תוכל לנצח.

לא בלי תוכנית.

סידארה פתחה בריצה כדי להתרחק מזירת הקרב.

היא ידעה בדיוק לאן היא צריכה להגיע.

כמובן, הטיגריס הגלקטי רדף אחריה, אך רגליה של סידארה היו קלות ומתאימות יותר לריצות ארוכות.

"בתי, מדוע הבאת את המזיק הזה אל דלתי?" נחרדה שומרת הידע הדגולה כשסידארה המתנשפת סגרה אחריה את הדלת בפניו של הטיגריס.

"הו אם הידע," פנתה אליה סידארה, "אני צריכה את עזרת חכמתך."

"הממף," אמרה שומרת הידע, "לו רק היית מקשיבה לי כשהיית צעירה, לא היית צריכה לבקש את דברי חכמתי ולהפריע לי עם חיית המחמד שלך."

סידארה עמדה למחות כשהשוותה בדמיונה בין חיית המחמד האמיתית שלה לתפלץ האכזרי שהמתין בחוץ,
אך בלמה את מחאתה כשהכתה בה תובנה על אותו טבע שיש לחיות טרף, קטנות וגדולות, במשותף.

"יש מצב שחוץ מידע את שומרת גם לפיד של אש נצחית?" היא שאלה את שומרת הידע, "וכלי נשק סטנדרטי?"

"אם זה מה שאת רוצה," נהמה ורטנה שומרת הידע.

סידארה, אסירת תודה, לקחה את הפריטים שנזקקה להם ויצאה החוצה.

את כלי הנשק היא שמרה עטוף ומוסתר כדי שלא יבחין בו הטיגריס, ולעומת זאת את הלפיד היא נשאה בגאון.

"הי טיגריס!" היא קראה. "בוא לתפוס את האור היפה!"

היא פתחה בריצה.

אמזונת הכוכבים משכה אחריה את הטיגריס הגלקטי כשהיא מזגזגת בין בניינים ורצה סביב מכשולים.

הטיגריס דלק אחריה, אור האש הנצחית היפנט אותו.

סידארה התנשפה במאמץ, אבל ידעה שעליה להמשיך לרוץ.

כשהיא מוודאת שהטיגריס רואה אותה, היא נעצרה ליד מערה, והשליכה את הלפיד פנימה.

הטיגריס קפץ לתוך המערה, וסידארה, בזריזות מרשימה, טיפסה אל גג המערה ודחפה קדימה סלע, שדרדר איתו עוד אבנים וחסם את פתח המערה.

"אהא!" קראה סידארה בניצחון.

היא התבוננה במעשה ידיה – המפלץ היפהפה היה כלוא.

ראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!

בשאגה רמה, הטיגריס פרץ את כלאו.

מה גיבורת הגלקסיה תעשה עכשיו?

נראה כי הטיגריס הוא באמת בלתי מנוצח.

סידארה הסתכלה בעיניו הפראיות של הטיגריס ואמרה בשקט: "די. אתה באמת רוצה את כל הכאוס הזה? לא.
אתה רוצה לנוח, ולהביט בשקיעות ובזריחות. ואתה לא יכול לנוח כשאתה רודף אחרי, או כשאתה מפריע לתושבי הגלקסיה. אז למה שלא תשכב לישון?"

להפתעתה של סידארה זה עבד - הטיגריס גדול נשכב במקום ועצם את עיניו.

"לילה טוב, טיגריס גלקטי," סידארה אמרה וכיוונה אליו את הנשק המכוון על מצב שינה.

עכשיו הטיגריס יישן במשך אלף שנים.

מרוצה, סידארה השוטרת הקוסמית חזרה לביתה דרך המשגר התלת מימדי, והתנחמה בזרועותיו של אהובה הנסיך פלגור.