רון 2

רון מיהר לארוחת הצוהריים בעודו מנסה כבר להכין את השיקוי הפוליצימי. 'זה חייב להצליח' מלמל לעצמו, 'אני אהיה גאון כמו הרמיוני' בעודו אומר זאת נפלה טיפת רוק מפיו היישר אל תוך המבחנה אך הוא לא שם לב לכך והמשיך למדוד את כמות הבזואר הטחון שרצה להוסיף למניעת כאב בתהליך ההפיכה. "היי" הוא הריח "יש היום נקניקיות, לא בשר משומר" הוא חייך, החביא את השיקוי מאחורי העציץ הגדול שלידו ורץ במהירות לאולם.

כעבור חודש בדיוק ביום המיועד לשיקוי עבר קראב ליד השיקוי והריח את ריחו. 'מעניין מה זה?' חשב ובלי לחכות שתה במהירות. פתאום שם לב ששערו נהיה ג'ינגי ואפו התמלא בנמשים. שריריו העצומים נהפכו לחלשים יחסית והוא הצטמק מעט. "אני רון וויזלי" חדרה ההבנה למוחו. "דראקו, קרא לדרוקו וגויל שמיהרו לארוחת הצהוריים "זה אני קראב, שתו מזה, במהירות" הוא אמר והחווה בידו על מקום סתר מאחורי הפסל של הבננה המחייכת.

לפתע שמע קראב את קולה של הרמיוני ויצא לקראתה. "הו רון" חייכה הרמיוני "הינה אתה, תקשיב, מחר יש להארי יומקוידצ כמו שדיברנו, וחשבתי שאולי נחגוג לו ביחד את היומקוידצ?". קראה הינהן במבוכה 'מה זה יומקווידצ' נפלט הדבר מפיו. "הו רון, שכחתי שלא קראת את 'הגוורטס: תולדות', יומקווידץ הוא היום בו חוגגים לשחקן ביום בו קלע לטבעת הראשונה שלו, חסם את הקאופל בתחילת דרכו, הסיט מרביצן בראשית משחקיו או תפס את הסניצ' לראשונה.", קראב-רון אמר "אהה...כן" והרמיוני חייכה "סגור, אתה על המתנה ואני על העוגה ניפגש."

באותו זמן שתו גויל ודראקו את יקוי שלהם. לפתע שמע דראקו את קולו של הארי "הישאר כאן,טיפש" הורה לגויל ויצא אל הארי. 

"איך הצלחת להגיע כל כך מהר לחדר אוכל" התנשף הארי. מאלפוי-רון חייך "דפקתי ספרינט" ענה. "שכחתי לומר לך" זרק הארי "מחר, רציתי לחגוג להרמיוני על התעודת בגרות שלה, לעשות איזו מסיבונת קטנה, מה דעתך?". מאלפוי חכך בדעתו וחייך בזדוניות 'אני אתן לה במתנה ספר עם שמירת מגע, כך כשהיא תיגע בו היא תהפוך לאבן' זמם. "בוודאי" ענה דראקו-רון "אני אחראי על המתנה, סמוך עלי". "יפה מצידך רון, ממתי אתה מתלהב כל כך ממסיבות להרמיוני?". דראקו חייך בעצבנות וחזר למסתור, כשחזר לא ראה את גויל. הוא השקיף למטבחים שמאחורי האגס וראה את האגריד מדבר עם גויל-רון הנבוך.

"ובכן, למה אינך עונה לי עכשיו רון? אתה לא רוצה להצטרף לבוא מחר? אני, הארי והרמיוני נחגוג לך יומולדת..." כעס האגריד. "אני..." אמר גויל-רון "אבוא אהה כן". האגריד נתן בו מבט חשדני ופטר אותו לדרכו.

 בדיוק כשחזרו כולם למסתור התפוגג השיקוי ודראקו, קראב וגויל חזרו לעצמם. "עכשיו נראה מה יהיו התוצאות" חייך דראקו ברשעות.

למחרת.

"איפה היית" כעס האגריד "למה לא באת ליומולדת שהכנו לך? עבדנו ממש קשה ואתה יודע מה? 10 נקודות יורדות מגריפינדור" האגריד כמעט בכה.

באותו רגע התערב גם הארי " ואחר כך קבענו חגיגה להרמיוני, הודעתי לך את זה? איפה היית? ידעתי שלא באמת תדאג למתנה." הטיח בו

"נכון" רתחה גם הרמיוני "גם קבענו להארי מסיבה ולא עשית כלום, אפילו לבוא לא טרחת." פתאום היא שמעה את מה שהארי אמר והארי שמע אותה.

"קבעתם לעשות לי משהו היום" הארי והרמיוני שאלו ביחד ואז הרצינו פניהם. "בכל מקרה רון, אנחנו מאוכזבים ממך. הודעתי לך אתמול באחת." 

רון התלהט "זה שקר, לא הודעת לי כלום באחד השלמתי שיעורי בית בשינוי צורה". "איך אתה מעז" קטעה אותו הרמיוני. האגריד הרים את ידו "רגע, אני  גם דיברתי איתך בדיוק בשעה אחת אתמול, משהו פה מוזר". הארי אישר "נכון, גם אני חושב ככה, הרי גם אני דיברתי איתך בדיוק באחד."

לא לקח להם הרבה זמן להבין את הכול והם החליטו לנקום בדראקו וחבריו. ראשון ניגש האגריד לגויל "שלום, רון, למה לא באת היום ליומולדת? עבדנו קשה מאד. 50 נקודות יורדות מהבית שלך". "אבל אני לא רון" זעק גויל ופנה למאלפוי. "נסדר את זה תכף ומייד" חייך דראקו וניגש להארי. "הו שלום רון" צעק הארי "איפה היית מקודם במסיבה להרמיוני? אני מסלק אותך מנבחרת הקווידץ' וברשותי לשבור את המטאטא שלך." צחק הארי ושבר את מטאטאו של דראקו. דראקו האדים אך הוא לא רצה לשבור לו בחזרה את המטאטא מחשש שמא יסביר הארי לפרופסור מקגונגל את כל הסיפור והיא תעניש אותו. הוא החליט לטפל בעניין בדרך אחרת "לך תטפל בהם" הוא לחש ברשעות לקראב הבריון אשר עד מהרה התקרב בפנים מורמות וכעוסות להרמיוני. "הו שלום רון" היא גיחכה "היכן היית ביומקווידצ אתמול? אני כועסת עליך נורא" היא אמרה בעודה מכוונת לעבר קראב שלל ציפורים מציקות. "תורידי אותם ממני." זעם קראב. "לא מגיע לך רון" הפנתה לו הרמיוני את מבטה. והתרחקה בדילוגי שמחה.