האלפית האנושית

היא כל כך יפה” התמוגגה אדליין, שהסתכלה על התינוקת היפיפייה שסופי החזיקה בידה. “בדיוק כמו אמא שלה” אמר קיף, מסתכל באהבה על סופי .

התינוקת באמת היתה יפה: היא ירשה את עיני התכלת המדהימות של אביה ואת שערה הבלונדיני של אימה.

דלה מחתה דמעה מעיניה. גם גריידי נראה נרגש מאוד. אפילו לורד קסיוס נראה שמח שלא כהרגלו. קיף הושיט את ידיו ואימץ את התינוקת אל חיקו. הוא חייך אל סופי ברוך.

בדיוק באותו הרגע הדלת נפתחה וביאנה נכנסה, גוררת אחריה את טאם. “אוי, היא כל כך חמודה.” אמרה ביאנה, מתמוגגת. “בהחלט'' אמרה לין, שנכנסה לחדר, מחזיקה את בתה לינרה, ביחד עם פיץ שהחזיק את בנם לירוי. “מתוקה מאוד” אמרה גם מארלה שנכנסה, מושכת אחריה את דקס. “אין מה להגיד, עבודה מעולה של קיפוסטר. אם כי אי אפשר להכחיש שפוסטר עשתה את רוב העבודה…” אמר פיץ, וכל נוכחי החדר צחקו. ''לא רע, פיץ, לא רע. אבל אל תגנוב לי את הקטע...'' קרץ קיף. ''אל תדאג, בקרוב גם לך לא יישאר הרבה זמן בשביל זה.'' הוא אמר ונעץ מבט בתינוקת.

“אתם מאמינים? סופי וקיף נהיו פתאום הורים!'' אמר להם דקס. “עדיין מתקשים להאמין, לא?” אמר פיץ. “בהחלט” חייכה סופי אל עבר קיף, ואז אל התינוקת, שעדיין הייתה בידיו. מי היה מאמין אחרי כל מה שעבר עליהם היא סוף סוף אמא…

“רוצה להחזיק את הנכדה שלך?” שאלה סופי את גריידי. “חשבתי שכבר לא תציעי” הוא ענה לה בחיוך, ולקח את הקטנה מידיו של קיף. “אוווו, אפשר גם להחזיק אותה?” שאלה ביאנה. “בהחלט” ענה גריידי בחיוך, “כלומר, רק אם זה בסדר מבחינת ההורים” הוסיף. “אין שום בעיה מבחינתי” חייך קיף, וביאנה לקחה את הקטנה לזרועותיה וחייכה אליה. “גם אני רוצה להחזיק אותה” קרא לירוי “אתה עוד קטן מידי בשביל זה” התכופפה לין בחיוך, מה שזיכה אותה במבט נעלב מבנה התינוק בן החצי שנה.

“אז חשבתם איך לקרוא לה?” שאלה דלה, “אנחנו... עוד חושבים על זה” ענה לה קיף והסתכל על סופי. “קחו את הזמן שלכם, אין סיבה לדאגה” אמר להם אולדן. ”כן, אבל אל תקחו יותר מידי זמן, אם אתם רוצים להגיע עם שם למסיבה עוד יומיים” אמרה אדליין. “תרגעי, אדה, את מלחיצה אותם” אמר גריידי לאדליין. “בטח יש לכם רעיונות, לא?” שאל טאם “יש כמה… אנחנו עדיין בהתלבטות…” סופי הביטה בתינוקת, ואז בגריידי ואדליין, ושוב בתינוקת. “אתם לא רוצים לשתף? נוכל לעזור בהחלטה” אמרה לין. סופי הסתכלה על קיף. היו להם כמה רעיונות, אבל הרעיון היחיד שהיה ממשי, היה יכול להוות מצד אחד תרופה לעבר, ומצד שני, תזכורת נצח לכל מה שעבר עליהם, ועל גריידי ואדליין.

“אז מה תכננתם למסיבה?” שאל פיץ והציל את סופי וקיף מלענות להם. בעוד אדליין מדברת באריכות על צבע המפות, ועל תפרחות הפנאקס המדויקות שהם ישימו בכל שולחן, ואיך הם כבר בדקו שהעץ של קאלה מספיק בריא בשביל לקטוף פרחים, ומה התינוקת תלבש, ומה סופי תלבש ומה קיף... פתאום נכנס אלווין לחדר והציל את כולם מהשיעמום, בעודו אומר, “עכשיו כל האורחים יוצאים כי סופי צריכה לנוח, ברור?” כולם הסכימו ויצאו מהחדר. ביאנה הושיטה את הקטנה לסופי ויצאה גם היא.

כאשר רק סופי וקיף נשארו בחדר, אלווין יצא גם הוא בעודו מזהיר את סופי בלי הפסקה שתנוח.

“גריידי אומר שהוא מסכים עם השם והוא חושב שזה מאוד יפה” אמר קיף “כן, אני יודעת, שידרתי לו בזמן שהם הלכו” אמרה סופי. ''וגם דיברתי עם אדליין, והיא מסכימה.'' אמרה סופי, וחשבה על הרגע בו הסתכלה על התמונה בחדר הישן ההוא, התמונה עם גריידי ואדליין, וחשבה כמה התינוקת דומה לה...

“אז מה את אומרת, החלטנו?” שאל קיף, והביט בתינוקת. סופי התלבטה בדיוק לשנייה אחת, ואז ענתה. ''כן'' היא אמרה, ואחזה חזק בידו של קיף.

 בדיוק באותו הרגע התעוררה התינוקת, מסתכלת עליהם בעיני התכלת שלה. “שלום אבא ואמא” היא אמרה, וסופי הסתכלה על קיף, במבט של גאווה. הוא הסתכל עליה והיא ראתה דמעות של התרגשות.

“שלום ג’ולי” אמרו שניהם.

~~~~~~~~~~~~~~~

כעבור 12 שנה...

ג'ולי פוסטר סנסן ישבה על המיטה ושיחקה עם איזי, השדונית מחמד שלה, כשאמא שלה דפקה על הדלת.

''מה?" היא קראה ופתחה את הדלת.

היא ראתה את אמא שלה, סופי, מחזיקה חבילה כחולה ומחייכת.

''מה, אמא?" היא לא הבינה מה היא רוצה ממנה.

''הגיעו המדים שלך לפוקספייר!" האמא חייכה.

''מה?! יש!!" ג'ולי קראה, חיפה את החבילה והלכה להחליף בגדים.

היא נעמדה מול המראה ובחנה את עצמה. ''אני אתן לך קצת זמן עם עצמך. אבל תזכרי שקבעת עם לינרה, לירוי, טאי, מליאן ומקס להיפגש היום אצלנו!" '''טוב, טוב, אמא, די לדאוג כל כך!" היא קראה. "הנוער של היום..." סופי מילמלה. "מה אמא?" ''כלום, כלום.''

''ג'ולי, מחכים לך!'' קיף צעק מהחדר השני, כרבע שעה לאחר מכן. ''מה?! תגידו להם לחכות, אני עוד רגע באה!" היא הפסיקה לבהות בעצמה מול המראה ורצה לדלת. היא ירדה למטה במהירות, וכמעט החליקה אבל למזלה טאי תפס אותה. ''אממ, שלום'' היא קמה במהירות. ''או, הי.'' ''מה את לובשת?'' מליאן קראה. ''אני, אממ, בדיוק קיבלתי את התלבושת לפוקספייר, ומדדתי אותה.'' היא בחנה את שני התאומים. אם היא הייתה רואה אותם ברחוב, היא בחיים לא הייתה מנחשת שהם אחים, בוודאי שלא תאומים. ''יפה לך, אפילו שאדום יותר מחמיא לך" מליאן קבעה וטאי הנהן. ג'ולי הסמיקה והסיטה את מבטה. פתאום המבזיק 500 שלהם הבזיק, ולינרה ולירוי הופיעו משום מקום. ''היי'' הם אמרו בתיאום מושלם. לינרה ולירוי הרבה יותר דומים זה לזו ממליאן וטאי. לשניהם יש את אותו צבע שיער (כמו של לין, אמא שלהם), ואת אותן עיניים (כמו של פיץ, אבא שלהם). גם המבנה פנים שלהם מאוד דומה אחד לשנייה, אבל בבת ובן. מליאן וטאי לעומת זאת, מאוד הפוכים: לטאי יש שיער חום, פרוע, ועיניים אפורות כסופות, ולמליאן יש שיער שחור חלק, ועיניים טורקיז. כך גם באופי. ''היי'' ג'ולי אמרה, בדיוק בזמן שמליאן אמרה "מה קורה?" וטאי אמר "שלום". לינרה התחילה לומר משהו בזמן שמקס הופיע. ''הי חבר'ה.'' טאי ולירוי התקרבו אליו ושלושתם עשו את הכיף הסודי שלהם, או לפחות זה מה שג'ולי חשבה שזה. ''את מתכוונת להשאיר את האורחים שלך במבואה או להזמין אותם לחדר?" שאל קיף, וכולם ציחקקו. ג'ולי הסמיקה. ''בואו לחצר, חשבתי שנוכל לשבת ליד העץ של קאלה'' היא הציעה, וכולם הנהנו ויצאו החוצה. 

הם הלכו כמה דקות עד שהגיעו לעץ גבוה ומרשים, עם תפרחות ורודות, סגולות ותכולות.

הם התיישבו תחתיו, והייתה שתיקה מביכה.

		הפרק הבא