הילד המכושף

ג'י קי רולינג זכויות שמורות וכל הבלה בלה בלה.... הפאנפיק הזה מוקדש ל"ריבנקלו1234" ולשלג100", שעזרו לי. (ריבנקלו1234 כתבה לי הכללללל כאילו באמת הכל, אבל סבבה)

"הוא עוד ידע מה זה" לחשש ולדמורט, "הם חשבו שמתתי, אבל הם עוד לא מכירים את כוחי האמיתי". השעה הייתה חצות, ולדמורט ותומכיו האחרונים הסתובבו בשטח. וולדמורט נראה זוועה, גוש של עור מצומק מעל לבשר מדולדל. וולדמורט הוציא משהו מאחורי גבו, תינוק קטן, הוא עוד לא גדל, אבל ראו עליו את העיניים הכחולות הביהירות, ואת השיער הלבן כשלג. וולדמורט הסתכל עליו במבט מרושע וצחק, צחוקו נשמע עד סוף העמק. "אני מרגיש שזה הילד." ריסה הביטה בו, היא הייתה אוכלת המוות החדשה ביותר, והיעילה ביותר. היא ענתה לו "אבל אדון-" "בלי אבל אדון" הוא חיקה את קולה הציצני, ריסה התכווצה בפינה. "זה מה שאמרתי שעושים, זה מה שנעשה, ריסה," ריסה התכווצה עוד יותר "כ-כן א-אדון"היא לקחה את התינוק מזרועותיו, והעמידה אותו מול פניו, "הכל מ-מוכן אדון." "טוב מאד" ולדמורט הוציא שרביט, "אימפריו" הוא לחשש. 

טוק טוק טוק נשמעו נקישור מבעד לדלת. עין כחולה הציצה בעיינית ונשמע נקישת פתיחת מנעול, והלדת נפתחה, בפתח עמד ילד לבקן, הילד היה לבוש מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו "אדון! מישהו בדלת!" הוא קרא. "הכנס אותו" קרא קול מלחשש שכולנו מכירים היטב, קולו של ולדמורט. האיש נכנס בדלת, הוא היה מוזר למראה, גמד קטן, בעל קרן של חד קרן על הראש, ופרצוף זועף שהזכיר קצת בולדוג. "הבאתי אותו" הוא קרא.