מייסדי הבתים

 ג'י קי רולינג, זכויות שמורות, וכל הבלה בלה בלה. אני רוצה להגיד תודה ל4 אנשים (יותר נכון נערות, או משהו, אבל סבבה) אני רוצה להגיד תודה ל"שלג100" ל"המלחמה ממשיכה" ל"טליה ויץ" ולחברה שלי, נעה, אשר מעודדת את רייבנקלו, ו..איך היא אמרה?:״מחשבת הסטטיסטיקות הכי חכמה בעולם", היא אמרה להגיד גם :"נעה שבלעדיה לא היה פאנפיק!!" אבל אם היא תגיד עוד משהו, אני אתמוטט. רק רייבנקלו! (זה לא היה קשור אבל הייתי חייבת) קיצר בואו נתחיל, אני אדבר כאילו אני זכר, אבל אני נקבה, אם נצטט את המדריכה בסניף: 'זכרים מטומטמים', זאת לא דעתי (רוב הזמן זה כן, אבל לפעמים לא) אז אל תכתבו בתגובות משהו נגד זה, כי אני מכירה רק בנים מעצבנים (ואני לא מכירה הרבה) חוץ מ9, והם בני דודים שלי. טוב, דיי לפטפט על זכרים ונקבות, בואו נתחיל.

הסבר מה הוא הפאנפיק:  זה עליי שקוראת ביומן ויומן זה היה היומן של רוונה רייבנקלו, ומיידי פעם אני אעלה פרק חדש, שמצאנו ביומן שלה או של מיסדי הבית האחרים, או אפילו אנשים שונים, שיבואו מידיי פעם. תבינו לבד.

יומני היקר. היום היה יום נפלא ביותר, למדתי לחש חדש! למרות סלזאר בגד בי, זה היה התנהגות שלא ציפיתי ממנו, חתיחת- טוב, אני לא אכתוב את הדברים האלו.
לפחות הכרתי חבר חדש, הוא ישב לו בפינה הרחק מבית הספר, וקיבץ נדבות, שאלתי אותו מי הוא, הוא אמר שהוא גודריק גריפינדור, אני במקומו לא הייתי אומרת את שם המשפחה, אבל כנראה אין לו מה להפסיד.
הצגתי את עצמי "אני רוונה" אמרתי לו. התחלנו לדבר, ולפני ששמתי לב, עברה שעה. "אוי וי" אמרתי לו "אני.... יש לי..... אני צריכה ללכת" לא ידעתי אם אני יכולה לסמוך עליו, אז לא סיפרתי לו את הסוד שלי, למרות שהייתי רוצה, הוא היה בן אדם נחמד, אז לגבי הסוד, אני אספר אותו ביומן, פשוט לא עכשיו. וכמובן אףף אחד לא יכול לפרוץ ליומן,כי הוא מכושף בלחשים חזקים, אז רק אנשים מסוימים, אנשים מובחרים, מסוגלים לפתוח אותו.
או היורש שלי בבוא הזמן, רודפים אחרי אז תגידו- (כתב מבולגן מכדי לקרוא), ואז תצאו אחרי דרכי ותודיעו ל-(הכתב התבלגן, אז זה נראה כמו שוחלט)- שאני-

בחנתי את היומן, הוא אמור להיות קסום או משהו, אבל אני לא רואה את זה. למה זה נעצר כאן? מחשבותי התרוצצו. "אנסילה" קראתי, שום דבר לא קרה "אנסילה!" "אני באה, אדון" נשמעו מלמולים מהמטבח.
נאנחתי, אנסילה משרתת ממש גרועה, לפעמים אני שוקל לפטר אותה, אבל אין עוד משרתות בשוק, רק גמדוני בית מחורבנים "אני לא רואה שאת באה!" צעקתי עלייה. אנסילה נכנסה לחדר ברגליים רועדות, והגישה לי תה.
"סלינה, סלינה, סלינה..." נאנחתי "מ-מה אד-דון?" היא ענתה. "איפה הסוכר והעוגיות?!?!" "מ-מייד אדון" היא לא זזה ממקומה. "נו? אני לא רואה אותך הולכת לשום מקום!" היא הלכה למטבח, עם רגליים רועדות, רגע, לא הצגתי את עצמי
היי, אני ג'ון, אני בן 10, אני יודע, אני יודע, אולי אני נראה לכם יותר מבוגר בדמיון, אבל היום יהיה לי יום הולדת, ובטוח (לפי הסטטיסטיקות (-נעה חישבה היידד לנעה-) 100 אחוזים) לקבל מכתב של בית הספר הוגוורטס, שנשמר עבורי מקום.