תקוות אחרונות-פיקצר

אמ טוב,זה הפיק הראשון שלי.אני מקווה שיצא טוב ולא מטומטם.

==========

רוז עלתה לרכבת,נרגשת ומפוחדת.יומה הראשון בהוגוורטס...אין משהו מרגש מזה.

היא פתחה את דלת תא ריק,והתיישבה בתוכו.היא הייתה שקועה במחשבות.אבא רון אמר שגריפינדור זה הבית הכי טוב בכל הוגוורטס,וסלית'רין הוא הבית הכי גרוע.אבא גם סיפר לה שכל משפחת וויזלי הייתה בגריפינדור,ואמא הרמיוני שהייתה קצת נבוכה ואמרה שהיא ילידת מוגלגים ולכן משפחתה לא הייתה בשום בית.ליבה של רוז פעם בהתרגשות.ומה אם היא תתקבל לסלית'רין?היא זכרה את דבריו של אביה.

'אם לא תתקבלי לגריפינדור,נוציא אותך מהצוואה,אבל בלי לחץ'

רוז חייכה חיוך קלוש.כן,בהחלט יש לאביה חוש הומור מעט יוצא דופן.

היא נזכרה בבנו של דראקו מאלפוי,ממשפחת מאלפוי,המשפחה שאבא כה תיעב.אך רוז לא שפטה אנשים לפי מראם או שמועות אליהם.היא נזכרה במראהו של סקרופיו,שכה דמה לאביו.

עורו היה חיוור,על רקע שיערו הבלונדיני-לבן.עיניו האפורות היו יוקדות ומייסרות,וסנטרו המחודד התאימו לתווי פניו החדים.רוז חשבה שהוא נראה בהחלט לא רע.

לפתע נפתחה דלת התא בחריקה שורקנית,ורוז קפצה בבהלה.מי זה יכול להיות?

העיניים של רוז כמעט יצאו מחוריהן.

סקרופיו מאלפוי החיוור נכנס לתאה של רוז ושאל בזעף,"אפשר להיכנס?כל התאים האחרים תפוסים"

רוז תלתה את עיניה בסקרופיו כאילו הוא נפל מהירח,אבל הוא רק זעף עוד יותר.

"את מתכוונת לענות לי?!"

"מ..מה?",שאלה רוז בבלבול קל.היא הייתה שקועה במחשבות.סקרופיו נראה זעוף אפילו יותר.

"שאלתי אם אני יכול לשבת פה,זה הכל!"

"בטח",מלמלה רוז.

"כן...תודה שאת סוף סוף עונה לי",הוא ירק והתיישב בכיסא שהכי רחוק מרוז,שעוד פעם הייתה שקועה במחשבות.

תקוותיה שסקרופיו מאלפוי הוא בנאדם נחמד ושונה מאביו,נמוגו.

הוא זעף כל הנסיעה ולא הראה סימני חיבה,ולו הקלושים ביותר.

הוא לא החמיא לרוז או רמז על כך,אלא רק ירד עליה ועל משפחתה.

ורוז נעלבה.כי היא הייתה בטוחה כמעט במאה אחוז שהיא אוהבת את סקורפיו.

אבל היא רק נעלבה,והמשיכה לאהוב אותו תמיד,גם אחרי חתונתו עם רייצ'ל זאביני.