איך באמת נוצרו אוצרות המוות

גנגר* ישב בחדרו המרווח על מיטת האפריון הגדולה ובהה בכף ידו, שם נחה אבן חן שחורה. בביתו לא היה מישהו נוסף. הוריו נספו כמה ימים קודם ממחלה קשה שהתפשטה כמו אש בשדה קוצים בכפר שלהם, ואחים לא היו לו. כעת הוא נאלץ לדאוג לעצמו ולביתו הגדול. האבן שנחה בתוך כף ידו של גנגר, נפלה כמה שעות קודם לכן מהמראה האהובה על אמא שלו.
האבן השחורה הזאת, הייתה האבן היחידה ששובצה על הראי. בדיוק מעל הכיתוב- ''ךבלת לאש מת איכה אראך ינפתא אל''. אף אחד במשפחתו לא ידע מה זה אומר, היו רק ניחושים. בבית הם קראו לראי- ''הראי של ינפתא''.
גנגר רק ידע שבכל פעם שאמו הייתה עומדת מול הראי, דמעות עלו בעיניה והבעה נחושה הייתה נסוכה על פניה.
גנגר נעמד על רגליו, והלך לחדר שהיה בעבר החדר של הוריו. הוא נעמד מול הראי המפואר בגובה התקרה, עם מסגרת הזהב המהודרת שעמד על זוג רגלי אריה מגולפות.
אמו אף פעם לא הרשתה לו להכנס לחדר, כך שמעולם לא יצא לו להסתכל בראי. עכשיו כשגנגר עמד פעם ראשונה מול הראי, הוא לא הבין מה מתחולל מול עיניו.
הוא ראה מישהו שנראה מאוד דומה רק מבוגר יותר, המישהו הזה החזיק ידיים עם אשה צוחקת ושלושה ילדים טיפסו עליו. גנגר, משום מה, לא יכל לסבול את המראה הזה. הוא יצא מהחדר והניח את האבן השחורה בכיסו השמאלי.

גנגר התהלך בסלון וישב בכורסה הרכה מול האח המפצפצת. הוא חשב על כל הירושה שקיבל, הרי הוא קיבל את כל הרכוש של הוריו, מאחר שהם מתו ולא היו לו אחים, גנגר קיבל הכל. אט אט, גופו הלך ונרפה. ואט אט גנגר הלך ונרדם.

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

גנגר התעורר מריח עץ שרוף שהגיע אל אפו. הוא פקח את עיניו, וכל מה שראה היה אש. אש בכל מקום. גנגר התנשף- מש שלא היה רעיון מוצלח במיוחד. הוא החל להשתעל בלי הפסקה. גנגר פילס את דרכו החוצה ונכווה לא מעט פעמים, למזלו דלת העץ קרסה והוא מיהר החוצה. הצד השמאלי של מכנסיו החל לעלות באש, גנגר ניסה להתגלגל על הקרקע, אבל האש רק המשיכה ועלתה אל חולצתו. גנגר נאנק ומיהר אל הנהר הקרוב, הוא קפץ במהירות לתוך המים והאש נכבתה.

גנגר שתה קצת, כדי לצנן את גרונו הדואב שנצרה מרוב העשן, כנראה הוא יצתרך לבלות שם את הלילה, ואולי אפילו את שארית חייו.

הוא הרגיש משהו חם וקשה בכיסו הפרום. הוא הוציא את האבן מכיסו ומיד זרק אותה על הארץ. היא הייתה רותחת. צבעה הפך בהדרגה לירוק ככה ואז לכחול כהה ובחזרה לשחור. גנגר הסתכל על האבן בפליאה, ''או שאני מדמיין, או שאני משוגע מספיק כדי להגיד שזה היה קסם.'' הוא אמר והתקרב לאבן.

פתאום פרצו מתוך האבן השחורה שתי דמויות לבנות-שקופות.''אמא?'' לחש גנגר. ''אבא?''
''כן, בן, אלה אנח-'' התחיל אביו לומר, אבל אמו קטעה אותו. ''יש משהו שאנחנו צריכים לספר לך, גנגר, אנחנו... קוסמים.'' גנגר בהה באמו לרגע ואז פרץ בצחוק, ''אבל אני מדמיין אותכם, אתם רק בדמיון שלי.'' הוא אמר.

''לא גנגר, תקשיב,'' אמרה אמו. ''האבן השחורה השאת, מהראי של ינפתא, היא קסומה, כשהיא באה במגע עם אש שלוש פעמים, היא מטעה וכאילו 'מחזירה אנשים לחיים'. אבי, שהיה סבך, שרף את האבן פעם ראשונה כשזרק אותה לתוך האח, כי הוא לא רצה שאגלה אותה. אבל כשהאש כבתה, מצאתי את האבן בין הפחמים. וכשהייתי מבוגרת יותר, כישפתי את הראי של ינפתא, ושיבצתי בו את האבן. הפעם השניה הייתה אני. הייתי מעוצבנת והפלתי בטעות את הראי, האבן נפלה והתגלגלה אל תוך האש. עכשיו, כשהאבן נשרפה בפעם השלישית, אנחנו חזרנו. יש משהו אחד שאני רוצה שתבטיח לי, גנגר פברל, תעביר את האבן הזאת בתור הירושה החשובה ביותר שלך. אתה מבטיח לי?'' גנגר היה חסר מילים. הוא לא ידע מה להגיד. הוא היה צריך לעכל הכל.

''אתה מבטיח לי?'' חזרה אמו. ''אני צריכה שתבטיח לי.''

''אנ-אני-אני מבטיח.'' גמגם גנגר.

''תודה גנגר,'' חייכה אמו. ''זה חשוב לי. וכדאי לך להאמין, אנחנו באמת קוסמים. קסמים עושים עם שרביטים. פשוט לא רצינו שתחייה חיי מותרות בגלל הקסמים, והתכוונו לספר לך בגיל אחת עשרה, אבל לא הספקנו. אנחנו רק מקווים שתמצא משהי עם דם קוסמים שתמשיך את המורשת שלנו.'' אמו סיימה לדבר וניסתה ללטף את לחיו של גנגר, אבל ידה עברה דרך לחיו כמו יד רוח רפאים. גנגר הפיל את האבן והוריו נעלמו.

כן נוצרה אבן האוב.

*מבטאים Ganger

אם למישהו יש רעיון לגלימה, אשמח לינשוף.

הפרק הקודם