אולי הוא השתנה

השנה השישית בהוגוורטס:

דלת התא האחרון ברכבת האקספרס להוגוורטס נפתחה. בפתח עמדה נערה יפהפייה, שערה אדמוני וכהה, עיניה עיני שקד ירוקות בוהקות.

היא השקיפה לרגע על האנשים בפנים, ונכנסה. בספסל השמאלי ישבו שני נערים, אחד עם שיער שופע, שהתעסק בסידור ערמת קלפי טאקי מתפוצץ מטה-ליפול שערם זה על גבי זה. הוא נראה מרוכז מאוד במגדל, אבל בצורה נאה. לידו ישב נער רזה ממושקף בעל רעמת שיער פרוע. 

בספסל הנגדי ישב נער שענד סיכת מדריך, ונראה חיוור מעט באופן לא טבעי. הוא היה שקוע בקריאת ספר. לידו ישב נער שמנמן, עם עיניים קטנות ואף מוארך, ואיכשהו, בעל רושם כללי שהזכיר מכרסם.

"ניחשתי שאתם כאן." אמרה הנערה בפשטות.

"אוואנס," אמר הנער הגבוה בחבורה, שהיה בעל שיער שחור ומבולגן למדי, והרכיב משקפיים. הוא מיהר לעמוד מולה. שלושת חבריו הרימו מבט. ככל הנראה, הנערה מעולם עוד לא ביקרה בתא שלהם על הרכבת. לופיו הניח את הספר על המושב לידו. הנער העכברי ששמו פיטר פיטגרו הפגין עניין גדול בהתרחשות, ונשא את עניו אל ג׳יימס. השניה שבה הביט סיריוס בילדה בהפתעה עלתה לו ביוקר, מכיוון שזרועו זזה שמאלה מידי והוא הפיל את מגדל הקלפים, שהתפוצץ והשמיע קול נפץ כמו של רעם קטן.

"מה מביא אותך ואת ה - אה - יציבה המושלמת שלך לתא שלנו?"

"היציבה המושלמת שלי?" הנערה, לילי, זקפה גבה.

"לפחות ניסית.." מילמל הנער שפניו היו מפוחמים כעת מפאת התפוצצות המגדל.

"סיריוס צודק. לפחות ניסית," היא חייכה אל הנער העומד מולה בשעשוע. ארבעתם הופתעו שוב מהנימה החביבה שלה. היחס התמידי שלה כלפי סיריוס, ובעיקר כלפי ג׳יימס, היה חוסר חיבה בולט. כעת היא חייכה במתיקות.

ידו של ג׳יימס קפצה פתאום אל שערו והוא בילגן אותו, ללא צורך. 

"אז למה באת, אוואנס?"

"באתי לבקש – לא, להציע – אני חושבת שכדאי שנתחיל השנה מחדש. אין טעם לריב כל הזמן, ושמעתי את הסיפור על אגאתה כריס, זה ממש יפה איך שעזרת לה, שתדע לך – אז חשבתי לתת לך עוד הזדמנות." היא נראתה רצינית מאוד בנוגע לזה, והביטה עליו בתקווה, לראות אם יעז לסרב.

"אוואנס! אולי זה יישמע מוזר, אבל אני לא שנאתי אותך כל הזמן הזה, אף על פי שאת שנאת אותי."

"אולי השתנית," אמרה לילי, לאחר שהתלבטה קלות.

"אולי. את אומרת את זה כי התחרטת ואת רוצה לצאת איתי?"

סיריוס השמיע שריקה. פיטגרו נראה נהנה באופן כמעט מגונה, ולא התיק את עיניו מהמחזה.

"אף אחד לא משתנה עד כדי כך, ג׳יימס." היא צחקה.

"היית צריך לצפות לזה, קרניים..." אמר סיריוס.

"ואולי זה יישמע מוזר, אבל אני לא חושבת שאתה משעשע, אף על פי שאתה בטוח שכן." אמרה לילי.

"טוב, טוב. אבל אני וסבר מאוס לא הופכים להיות חברים הכי טובים. אפילו לא בשבילך, אוואנס." אמר ג׳יימס, שטרם איבד מקור רוחו.

"מקובל עליי. אני וסנייפ ב – אה – הפסקת אש." היא הוסיפה, ושלחה מבט לחוץ אל חלון התא.

ג׳יימס שתק לרגע. "אני מצטער,"

"הו, אין צורך."

"בשבילו."

 הנערה חייכה אליו שוב בהיסוס.

הוא התקרב אליה צעד נוסף. היא לא נסוגה. היא עצמה את עיניה לרגע כשהוא העניק לה נשיקה קצרה על שפתיה. מדהים עד כמה גבר נואש מסוגל להיות אמיץ.

"להתראות, אוואנס."

"קוראים לי לילי," והיא מיהרה לצאת מהתא, פניה צבועים באדום עז, כצבע שערה הבוער. 

שריקות וקריאות התפעלות נשמעו בחלל התא כשסגרה את הדלת אחריה. חבריו תלו בג׳יימס מבטים מעריצים. אפילו לופין נראה מתרשם מאוד.

"ואוו!"

"סוף סוף!"

"הנה לך, סבר מאוס!"

סיריוס טפח על כתפו של ג׳יימס בלבביות כשקרס על הכיסא לידו, הבעה של התעלות שפוכה על פניו.

"ראיתם? ראיתם? זוכרים מה קרה בפעם שעברה שניסיתי לנשק את אוואנס? היא –"

"הכניסה לך סטירה בפרצוף." השלים ירחוני בטוב לב.

"עדיין לא הצלחתי למחוק את הפרצוף שלך מהזיכרון שלי," ציחקק רך כף. הוא הבריש את שארית האפר מהגלימה שלו.

"אתה מפנטז על הנשיקה הזאת מאז שאנחנו מכירים!" הוא צהל. קרניים הסתכל עליו.

"אל תגזים."

שלושת חבריו נעצו בו מבט.

"טוב, רק מידי פעם. אבל אולי בפעם הבאה היא אפילו תנשק אותי חזרה –"

"השאלה אם זה יקרה לפני או אחרי שזנב תולע פה יקים מועדון מעריצים על שמכם." אמר רך כף בנבזות. זנב תולע הסמיק.

דלת התא נפתחה, והם השתתקו. באופן מקרי ביותר, לילי שוב עמדה בפתח. היא נראתה סמוקה עדיין, אך כשדיברה היא פנתה לנער החיוור שענד את סיכת המדריך.

"רמוס, קראו עכשיו לכל המדריכים לבוא לתא של המדריכים בשביל לקבל הסברים. לחכות לך שם?"

"כן, אני כבר בא." אמר ירחוני.

לילי הנהנה ועמדה לצאת. היא נראתה מהססת לרגע, ואז הפטירה:  

"וג׳יימס, אני מצטערת, אני בחיים לא אנשק אותך." היא חייכה, ומיהרה לסגור את דלת התא.

"מצטער, חבר." אמר לופין בחיוך, טפח על כתף חברו, סידר את גלימתו ויצא בעקבותיה.

"היא עוד תשנה את דעתה." נאנח ג׳יימס ושקע מעט במושבו.

"אוואנס נשארת אוואנס," פיהק סיריוס.

"אל תיתן לזה להדאיג אותך," אמר זנב תולע.

 סיריוס הביט מהחלון. לפתע חייך.

"תתעודד, כמעט הגענו!" הוא אמר.