זה לא לבנדר... זה הוא.

[הפיק כתוב במבנה של מחזה]

( לבנדר נכנסת לחדר המועדון של גריפינדור. היא מתנפלת על רון, שיושב באחת הכורסאות, ומחבקת אותו. הארי והרמיוני מחליפים מבטים, ויוצאים מחדר המועדון. )

לבנדר: רוני פוני!

רון (רציני): לבנדר. רוצה לשבת? אנחנו צריכים לדבר.

( לבנדר מבחינה במבטו הרציני. מתיישבת על כורסא מולו. כעת הם יושבים זה מול זה. )

לבנדר (טרודה): רוני פוני? הכל בסדר?

רון: כן. כלומר– אני– אני צריך...

לבנדר: אני יודעת מה אתה צריך! 

( מוציאה מהתיק שלה שני צמידים צבעוניים, מרשרשים ודי מגוחכים שהכינה בעצמה. )

לבנדר: צמידי חברות! זה מספיק? אתה רוצה שאכין לנו גם שרשראות?

( מנסה לענוד לרון את אחד הצמידים. )

רון: לא. אני צריך לבשר לך משהו. משהו...

לבנדר: רוני פוני פונפוני? מה אתה צריך לבשר לי?

רון: זה... בקשר אלינו. אנחנו... ש – כלומר, כבר לא. אני נפרד ממך. את יכולה להפסיק לקרוא לי ככה.

לבנדר (מופתעת ומזועזעת): מה? למה, רוני פוני? למה שניפרד? אני אוהבת אותך, אתה אוהב אות–

רון: אני מצטער, לבנדר. אני... אני כבר לא אוהב אותך.

לבנדר (עם דמעות): הפסקת לאהוב אותי?

רון: כן. בעצם, לא... אני חושב... אני חושב שמעולם לא אהבתי אותך. לא בתור חברה.

לבנדר (מושכת באף): לא נכון. תגיד שאתה סתם אומר... בבקשה תגיד, רוני פוני...

רון: אני חושב שנהייתי חבר שלך מתוך... אינטרס.

לבנדר: אי-אינטרס?

רון: סליחה. אני לא יכול שנמשיך בזה.

( לבנדר בוכה. דמעות זולגות על פניה אך היא לא מוחה אותן. רון מסיט את מבטו מפניה. )

לבנדר: אני לא חשובה לך?

רון: להפך. אני מאד מעריך אותך. בגלל זה אני נפרד ממך. 

לבנדר (נשנקת מדמעות): די. תפסיק ל- לומר את זה. תגיד ש- שנישאר ביחד... היה לנו כל- כל כך טוב... אנחנו לא יכולים לגמור עם זה... בבקשה...

רון: אני לא – לא יכול. שנמשיך להיות ביחד. יש מישהי...

לבנדר (פוערת זוג עיניים דומעות): מ– מישהי?

רון (נבוך סוף סוף): אני מצטער. אנחנו נפרדים.

לבנדר: רון...

( לבנדר פוכרת את פניה בידיה ובוכה בקול. רון מקמט את מצחו, ומסיט את המבט. עדיין קשה לו לראות אותה בוכה. )

( לבנדר מרימה אליו את פניה. עיניה נפוחות. )

לבנדר (בחיוך דומע): תנשק אותי בפעם האחרונה?

רון (נאבק בקונפליקט פנימי. קשה לו לסרב לה): אני מצטער... לא.

לבנדר: רוני פוני...

( רון משפיל את המבט. )

( לבנדר טופחת עם האגרופים שלה על חזהו שלוש פעמים במחוות אומללות. יפחת בכי, והיא יוצאת בריצה מחדר המועדון.

 ( רון מביט בעקבותיה, ואז משפיל את מבטו את ברכיו. הוא לא נהנה לעשות את זה, אבל ידע שאין לו ברירה. זאת לא לבנדר, זה הוא. )

זה אחד הפיקים הראשונים שלי. 

לכל הסקרנים, התאהבתי בכתיבה במבנה של מחזה מאז שקראתי את הארי פוטר והילד המקולל היפהפה, ספר ההמשך (בערך) לסדרה, שכתוב גם כן בצורת מחזה.

בבקשה תפציצו בתגובות!

תודה. מעריכה מאד את כולכם.

אוהבת,

רוז אמה מילטון

אחת שהתחביב שלה הוא להשקיע.