The Sun Shined Brighter When She Was Her

כתבתי את זה ביחד עם רומי (Ranboo בנתיים) אז קרדיט גם לה!
ויתור זכויות לOMOCAT

---

אוברי עמדה מול הבית החדש של סאני וחיכתה שהדלת תיפתח. טוב, כנראה אי אפשר יותר להחשיב את זה כבית החדש של סאני - הרי הוא גר שם כבר יותר משנתיים עכשיו - אבל אוברי אף פעם לא תצליח לחשוב על סאני גר בשום מקום אחר חוץ מבבית הישן, שהיה בו כל כך הרבה ממארי.
אמא של סאני פתחה את הדלת, וחייכה חיוך גדול כשראתה שאוברי היא זאת שעומדת בפתח. "אוברי! טוב לראות אותך!" היא קראה וחיבקה את הנערה חיבוק דוב.
"טוב לראות גם אותך," אמרה אוברי וטפחה על גבה של האישה במבוכה.
"איך הייתה הנסיעה? מי הסיע אותך?" שאלה אמא של סאני - שבשנה האחרונה כבר התחילה להתנהג כאילו היא גם אמא של אוברי (די מגעיל, אם תשאלו את אותה) - עזבה את החיבוק והסתכלה על הנערה בציפייה, כנראה מצפה שהיא תגיד סוף סוף שם של חבר מהלימודים.
אוברי קצת הצטערה לאכזב אותה בכל פעם. אבל רק קצת. "נסעתי באוטובוס."
"ומישהו ליווה אותך?"
"לא. באתי לבד."
אמא של סאני נראתה מאוכזבת. נראה שהיא לא ממש סומכת על תחבורה ציבורית. היא המשיכה לשאול את אוברי שאלות, שעל רובן אוברי ענתה רק ב-"אה…" אחרי שהיא סוף סוף שמה לב לסאני שעומד מאחור ומסתכל עליהן.
כנראה שאמא של סאני הבינה שאוברי הפסיקה להקשיב לה, כי היא רק אמרה, "את בטח מאוד רעבה!" ופנתה מיד למטבח.
אוברי הסתכלה עליה לרגע, ואז הלכה לסאני, שעדיין הביט בה בעיניים פעורות. סאני תפס את ידה, ומשך אותה לחדר שלו - שבבית החדש היה בקומה הראשונה - והתיישב על הרצפה. אוברי התיישבה לידו, ולקחה את שלט הפלייסטיישן שהוא הושיט לה.
סאני התחיל את המשחק החדש של קפטן ספייסבוי, ורכן קדימה בריכוז. הוא תמיד היה רציני כשזה הגיע למשחקי מחשב. זאת הסיבה שכבר מההתחלה אוברי לא התרכזה כל כך במשחק - לנצח את סאני היה בלתי אפשרי - ובמקום זה סיפרה לו על כל מה שעבר עליה מאז הפעם האחרונה שהם נפגשו. לעיניים חיצוניות, אולי זה היה נראה כאילו סאני לא באמת מקשיב לה, אבל אוברי ידעה לזהות את התנועות הקטנות - הניצוץ בעיניים, החיוך הקטן שהיה עולה על שפתיו - וידעה שהוא מקשיב לכל מה שהיא אומרת, ואפילו איך הוא מרגיש לגבי זה.
"אתה יודע," הוסיפה אוברי, "אני פגשתי מישהו שבוע שעבר. הוא לומד באותו הקורס איתי."
סאני לא הגיב.
"קוראים לו ראוון. יש לו את הציונים הכי טובים בכיתה, והוא גם מאוד חתיך, אם יורשה לי לומר. כל יום הוא מביא לי פרח אחר."
הבעת הפנים של סאני לא השתנתה, אבל הוא התחיל ללחוץ על הכפתורים של השלט ביותר אגרסיביות. אוברי צחקה ונשענה עליו. "תרגע, אני צוחקת. מי שם עליו בכלל."
סאני הוריד את המבט לשניה מהמסך והסתכל על אוברי, אבל חזר מיד למשחק. כנראה היא באמת הצליחה לגרום לו לקנא, אם הוא באמת הפסיק לשחק רק בשביל להסתכל עליה. "באמת," אוברי ניסתה להרגיע אותו, "רק אתה חשוב."
זה היה הרגע שבו נשמע קולה של אמא של סאני מהמטבח, שקראה להם לאכול. סאני עצר את המשחק, דחף את אוברי מהכתף שלו וקם. אוברי הוציאה לו לשון וקמה גם.
על השולחן היו שתי קערות של מרק עם בשר ואטריות, עם תוספת של ביצה ואצת נורי, ונארוטומאקי למעלה. אוברי תמיד אהבה לאכול ראמן אצל סאני. אמא של סאני הושיטה לשניהם צ'ופסטיקס, בנוסף לכף שכבר הייתה מונחת ליד הקערה. אוברי לקחה את המקלות, למרות שאפילו עם כל הניסיונות של סאני ללמד אותה להשתמש בהם, היא עדיין לא הצליחה להחזיק אותם נכון. ואם כבר מדברים על השוויצר הזה - הוא כבר התחיל לאכול, והרים את התוספות של הראמן עם הצ'ופסטיקס ושם על הכף שלו. הוא באמת לא היה יכול פשוט לאסוף הכל עם הכף? אוברי נחרה בבוז.
נראה שסאני אפילו לא מתייחס אליה. מוזר, אבל זה היה נראה ממש כאילו הוא… עצוב.
"נו באמת, סאני, אתה לא יכול פעם אחת לעזוב את המקלות האלו בשביל לגרום לחברה שלך להרגיש טוב עם עצמה?" אוברי שאלה בגיחוך, בניסיון להוציא ממנו חיוך. הוא אפילו לא מצמץ, ורק בהה בראמן שלו באותה הבעה מרוחקת.
אוברי הפסיקה לחייך ושיחקה עם האטריות שלה. היא יכלה להרגיש שמשהו מפריע לסאני, אבל היא לא ידעה מה. זה גרם לה להרגיש חסרת תועלת.
הם המשיכו לאכול בשקט במשך עשרים הדקות הבאות. אוברי חשבה כמה פעמים להגיד משהו, אבל התחרטה. סאני כנראה במילא לא היה מגיב.
אבל ברגע שהוא אכל את הכף האחרונה, אוברי קמה על רגליה ותפסה את היד שלו. "בוא נלך לטייל!" היא קראה. סאני הביט בה בבלבול, לפני שקם גם הוא ונתן לה למשוך אותו החוצה.
השלג כבר הפסיק לרדת בחוץ, אבל הוא עדיין לא נמס, ונערם בערימות בחצר. בדיוק מה שאוברי הייתה צריכה. היא עזבה את היד של סאני, ששפשף את הזרועות שלו בניסיון כושל להתחמם עם רק שכבה אחת של סוודר, והרימה שלג בכפות ידיה החשופות. היא התעלמה מהצריבה של הקור, דחסה אותו לכדור ואז הסתובבה בבת אחת וזרקה את השלג על סאני.
בול פגיעה!
סאני ניגב את השלג מהפנים שלו, והסתכל על אוברי במבט המום. היא צחקה כשראתה שהוא פספס נקודה אחת של שלג על האפו, אבל לפני שהספיקה להתקרב אליו מספיק בשביל לנקות את האף שלו הוא הרים כדור שלג בעצמו וזרק אותו בכל הכוח על הבטן שלה.
אוברי מעדה לאחור ותפסה את הבטן שלה, ומשפתיה בקע צחקוק של הפתעה. היא הופתעה עוד יותר כשהיא שמעה עוד צחוק בנוסף לשלה, וכשהסתכלה על סאני ראתה שהוא מחייך חיוך רחב יותר ממה שראתה בשנתיים האחרונות.
המראה של סאני שמח כל כך חימם את אוברי מבפנים, עד שהיא כבר לא הרגישה יותר את עקצוצי הקור של השלג על העור החשוף. היא הרימה עוד כדור שלג וזרקה על סאני. סאני צלל מהר לאדמה בניסיון להתחמק מהשלג שעף לעברו, אבל זה עדיין פגע לו בגב. אוברי פילסה דרך בשלג בשביל לעזור לסאני לקום, אבל כשהושיטה לו יד הוא סובב אותה כך שתהיה עם הגב אליו, והכניס כדור שלג מתחת לצווארון החולצה שלה. אוברי צווחה בהפתעה - סאני היה כזה כפוי טובה - וניסתה לתפוס אותו בשביל להחזיר לו על התרגיל הקטן שלו, אבל הוא ברח ממנה. אוברי רדפה אחרי סאני מסביב לחצר, עד ששניהם היו קצרי נשימה והחליטו שהגיע הזמן לחזור פנימה ולהתחמם.
השניים נכנסו פנימה בשקט, בניסיון לא למשוך את תשומת הלב של אמא של סאני, שכנראה תצעק עליהם אם תראה את כל השלג. זה בהחלט לא עזר שכל צעד שלהם הותיר עקבות של שלג על הרצפה, אבל אף אחד מהם לא עשה כלום בשביל לנקות את זה. הם הלכו לחדר של סאני. סאני הסיר את הגרביים שלבש והניח אותם על מפזר החום שבחדר שלו. אוברי בנתיים ניסתה לנער את השלג שעדיין נשאר על הגב שלה.
היא התיישבה על הרצפה, ואז הרימה את מבטה אל סאני שישב על המיטה שלו ובהה בידיים שלו. כל רמז לצחוק שהיה בו לפני כמה דקות נעלם לגמרי, והשאיר אותו שוב בתוך העצב שלו. אוברי הפסיקה לחייך גם כן, ובמקום זה הסתכלה עליו בדאגה.
"סאני?"
סאני הרים את מבטו, והעיניים השחורות שלו ננעצו בעיניים הכחולות שלה. רק עכשיו אוברי ראתה כמה פגוע הוא. המראה גרם ללב שלה לכאוב. היא קמה על רגליה והלכה להתיישב לידו. "היי, מה קרה?"
סאני לא ענה, אבל השעין את הראש שלו על הכתף של אוברי. היא ליטפה את הכתף שלו וניסתה שוב. "למה אתה עצוב?"
אוברי לא ציפתה שהוא יענה לה - סאני לא אהב לדבר, גם כשזה היה עם אנשים שהכיר טוב - אבל אחרי שתי שניות נשמעה התשובה שלו, בקושי לחישה.
"אני מתגעגע למארי."
אוברי לא ידעה מה לעשות לרגע. אפילו אחרי שש שנים, האזכור של מארי עדיין הכאיב לה. בטח זה הכאיב לסאני אפילו יותר, במיוחד עכשיו כשאוברי יודעת איך מארי באמת מתה. דמעות זלגו עכשיו על לחייו של סאני, אחרי שהוא שיתף אותה במה שהרגיש, ואוברי הופתעה לגלות שגם היא בוכה.
גם היא התגעגעה למארי. היא הייתה כמו האחות הגדולה שאף פעם לא הייתה לה. לפני שהיא עברה לגור בקמפוס, היא ביקרה את הקבר של מארי כמעט בכל יום, וסיפרה לה על כל מה שעובר עליה. הביקורים האלו היו חסרים לה עכשיו. בטח גם סאני עצוב שהוא לא יכול לבקר אותה יותר.
אוברי השעינה את הראש שלה על הראש של סאני, וחיבקה אותו. הוא חיבק אותה חזרה, והפעם לא עצר בעצמו ונתן לעצמו לבכות.
וגם היא נתנה לעצמה לבכות.