שרלוק הולמס וציידי הצללים

היי לכולם. טוב, אני מעריצה של שרלוק הולמס ושל בני הנפילים. עכשיו שיהיה ברור, הפאנפיק הזה מסתמך בכל הנוגע לשרלוק הולמס על סדרת הטלוויזיה שרלוק. אולי אני אקח קצת רעיונות מהספרים עצמם אבל בעיקר מהסדרה. מבני הנפילים אני מסתמכת גם על הספרים וגם על הסדרה יחד... 

מקווה שתהנו 

השמיים הרעימו, ברק הבזיק והגשם שהיה עד כה טפטוף חלש ומעצבן התחזק והחל לשטוף את רחובותיה הסואנים של ניו יורק.

הבלעתי אנחה והרמתי את כובע המעיל שלי מעל לשערי המתולתל והרכנתי את ראשה נגד הגשם. תחושת רווחה פשטה בי כשצריחי המכון נגלו לעיניי בפניית הרחוב. החישתי את צעדיי. פנים המכון קידם את פניי רועש וחמים. מיהרתי לפשוט את מעילי הרטוב.

"לוסי,” בחורה בעלת שיער אדום בוער התקדמה לעברי בהילוך מהיר. נענעתי בראשי לשלילה. “לא קליירי, לפיות אין שום קשר לזה.”

"א..אבל איך?” עיניה הירוקות של קליירי נפערו בתימהון. “זה חייב להיות קשור אליהם, התאנים...”

"אני יודעת,” עניתי וצנחתי לכיסה הסמוך אלי, מותשת. “אבל למרות זאת, הפיות אמרו בצורה חד משמעית שהם לא קשורים לזה והם לא יכולים לשקר קליירי.”

"את בטוחה שאלו הדברים היחידים שהיו בבית?”

"כן, קליירי, אני בטוחה,” השבתי בקול עייף. “מרי, דודה שלי, שלחה לי לפני שבועיים הודעה שבה היא מבקשת ממני להגיע לבית שלה מהר, שהיא חייבת לומר לי משהו. הגעתי אליה באותו יום אחר הצהריים, הבית שלה חיכה לי ריק ובחדר שינה על המיטה היו מונחות שתי תאנים מיובשות וחבל אדום, זה הכל. מאז עברו שבועיים ואין זכר לדודה שלי.”

"והתאנים המיובשות לא קשורות לפיי,” השלימה קליירי.

"וזה פחות או יותר סתם לי את הקצה החוט האחרון שהיה לי,” אמרתי.

"קליירי,” סיימון, הפרבאטי של קליירי הופיעה פתאום מאחוריה. “יש איזו תקרית קטנה של שדים בסנטרל פארק. ביקשו ממני וממך להעיף מבט.”

"רק רגע סיימון, לוסי...” החלה קליירי לומר אך נקטעה כאשר ג'ייס ואיזבל הופיעו גם הם ליד סיימון.

"היי קליירי,” אמרה איזבל בעליזות. “יש איזו תקרית בסנטרל פארק...”

"כן אני יודעת,” מיהרה קליירי לומר.

"היי לוסי, חזרת,” איזבל הבחינה בי יושבת בכורסה וכנראה היא הבינה מה משמעות ההבעה שהייתה מרוחה על פניי כי היא אמרה בחשש: "אממ.. אז הפיות בסוף קשורות לזה איכשהו?”

"זהו, שלא,” אמרתי. עיניהם של סיימון וג'ייס נפערו בתדהמה ובבילבול.

"אבל זה לא הגיוני,” אמר סיימון. “שתי תאנים מיובשות, אם זה לא הפיי – אז מי זה כן?”

"א...אני לא יודעת,” אמרתי ונאנחתי בייאוש. “אני כבר לא יודעת כלום יותר.”

דממה השתררה.

"קליירי,” הפרתי את הדממה לאחר כמה רגעים. “אימא שלך גם נעלמה פעם, נכון? איך אז הצלחתם למצוא אותה?”

"טוב, בהתחלה באמת לא ידעתי,” אמרה קליירי וקמטה את מצחה. “אבל באיזשהו שלב כבר היה דיי ברור שהחוג של וולנטיין חטף אותה, אחרי שהיא התחבאה בין הסתמיים כל כך הרבה שנים...”

"סתמיים,” מלמל ג'ייס. “תגידי, לוסי, לא אמרת פעם שלדודה שלך יש כל מיני עסקים עם סתמיים?”

"אממ... כן, אני חושבת,” אמרתי. “יש לה איזה קשר עם ארגון כלשהו של סתמיים... בלונדון, אם אני לא טועה. אתה חושב שזה קשור לזה?”

"טוב, בדקנו את כל האפשריות האחרות. ככל הנראה העילמות שלה לא קשורה לעולם הצללים. זאת האפשרות האחרונה שנותרה לנו.”

"אז מה אני צריכה לעשות עכשיו?” שאלתי. בחיאת, ברצינות שאין לי מושג איך הדברים מתנהלים בעולם הסתמי. “לגשת פשוט למשטרה של הסתמיים או משהו?”

"רגע,” אמר לפתע סיימון. “אמרת שהיא קשורה לסתמיים בלונדון?”

"אממ... כן,” השבתי, מבולבלת

"רק בלונדון, אין לה קשרים אחרים?” .

"לא שידוע לי,” אמרתי וקימטתי את מצחי בניסיון להיזכר.

"אם כך, אני יודע מי יכול לפתור את התעלומה הזו,” אמר סיימון במין תרועת ניצחון קטנה.

קליירי נדרכה על מקומה לפתע. “סיימון, לא!”

"למה לא, קליירי? זאת כנראה פרשייה של סתמיים שקשורה באיזשהו קשר ללונדון. הוא הסיכוי הכי טוב שלנו.”

"סיימון. הבן אדם הזה הוא הבן אם הכי הגיוני ומדעי שקיים. איך נראה לך שהוא יוכל להתמודד עם עולם הצללים?”

"הוא לא,” אמר סיימון. “אנחנו נתחזה לסתמיים, הוא לא יידע.”

"נו באמת, סיימון, נראה לך שנוכל להערים עליו? עליו??”

בהיתי בשניהם בעיניים ופה פעורים לרווחה.

"טוב, זה בכל מקרה לא משנה,” אמר סיימון. “גם אם הוא יבין שאנחנו לא בדיוק אנשים רגילים,כמו שאמרת, הוא הבן אדם הכי הגיוני ומדעי שקיים, הוא בחיים לא יוכל לשער מי אנחנו באמת.”

"טוב, בזה אתה צודק,” אמרה קליירי לאחר מחשבה קלה.

"אוקי, על מי לעזעזל אתם מדברים?” דרשתי לאחר שסבלנותי ואורך רוחי לא יכלו לשאת זאת יותר.

"על שרלוק הולמס,” השיבו קליירי וסיימון יחד.