זומוקסם

בום! קורונה גם לכאן הגיעה,

את כולם שלחה הביתה.

הארי רון והרמיוני מתבאסים,

יחד עם שאר התלמידים.

אבל בהוגוורטס עברו דברים הרבה יותר קשים,

אז קורונה בשבילם זה אפס אפסים.

פתאום כולם בביתם חוץ מאחד -

זהו הארי הנחמד.

כי להארי אין בית, הוא חיי בדרך פריוויט

עם דודתו האכזרית.

בדרך פריוויט לא רוצים לקבל אותו כלל

כי הוא הבן של ההוא- המטורלל,

לדוגמא, כשהוא על הדלת דופק,

דודו עליו פתאום צועק:

''מה חזרת הביתה?

עם המשוגעים תישאר, כך הבטחת!''.

דאדלי בבית כבר שבוע,

והוא כבר התחיל להשתגע.

אוי ואבוי! מה עושים?

הארי נשאר בהוגוורטס רק עם המורים.

יום אחד מקגונגל הודיעה:

"מעכשיו נלמד בזום" היא הפתיעה.

הארי הבין כי אין ברירה,

הוא יצא משערי הטירה.

אך לפתע ראה כמה ראשים כתומים,

פרד וג'ורג', רון וג'יני - האחים.

ופתאום הוא שם לב שנמצא שם גם צ'ארלי,

והנה ביל, פרסי, וגם ארתור ומולי.

הוויזלים אותו ראו במדשאה,

והזמינו אותו להצטרף לביתם, למחילה.

יחד נסעו הם למחילה,

ותוך שעה הופיעה לה שם עוד תלמידה.

נו זו הרמיוני הנחמדה,

הוריה עובדים חיוניים,

לבד בבית ישבה בלי חברים.

ולכן היא הצטרפה לכל החבורה,

שכרגע פינו את הנומים מהגינה.

יום ראשון,

כולם עם פיג'מות בסלון,

זום בשיקויים, תוך 23 דקות כולם בפנים.

סנייפ שם סמיילי זועם (הכתום),

רון חושב שהכוונה אליו והוא נואם:

"אימוג'י של שמן מתאים בהרבה,

אולי תרחיץ שיער יהיה יותר נאה".

סנייפ (הזועם) נרעש,

ופותח זום חדש.

הרמיוני מתנצלת,

את הראש של רון בקיר דופקת.

אופס זה רק רקע,

בכלל היה שם שולחן..

וגברת וויזלי צועקת "דאי עם הבלגאן!".

אבל לפתע רואה את הראש של רון מלא בדם,

לא!, זה סתם היה פילטר מתוחכם.

אז הכל בסדר והזום שוב נגמר,

סנייפ מנסה להודיע על שיעורי הבית אבל..

''לא בשיעור שלי סוורוס'' מפצירה מקגונגל, ''תם זמנך'',

להתראות בזום הבא.

יום שני,

נכנסים לזום של טרלוני.

הפרופסור מפליגה בדברי אימה וטינה,

הרמיוני כצפוי מתעצבנת, ומרכלת בשינאה.

עוברת שעה, עוברות שעתיים,

ולזום של פליטיק, כולם נכנסו בינתיים.

אך פליטיק קטוע, ולא מצליח ללמד,

המצלמה מטושטשת, הזום לא עובד.

אז ג'יני החליטה, שפרצופים למצלמה היא עושה,

עד שאדון וויזלי קרא לה, לסיים את הדייסה.

לבסוף ביום זה הם לא הספיקו כל כך ללמוד,

אך העיקר שאף אחד מהם לא נשאר גלמוד.

יום שלישי,

כל אחד קם בזמן חופשי.

סוף סוף, תוקן הזום של שיעור לחשים,

ופרופסור פליטיק התחיל להרצות אותם על כל מיני נושאים.

הם למדו לחש חדש,

וגם הספיקו להכין לחם עם דבש.

אחר כך חזרו שוב לשיעור,

עד שמאלפוי נתקע בפה פעור.

אז כל הכיתה צחקה בקול,

כי גם נתקע לו הרמקול.

לבסוף הוא חזר לצורתו הרגילה,

ועוד יום עבר, בצהולה ובגילה.

‏יום רביעי,

‏השיעור המקצועי.

‏מקגונגל את הזום פותחת,

‏אבל נכנסה רק תלמידה אחת.

‏זו הרמיוני כמובן,

‏כי כל השאר לא התעוררו בזמן.

‏אז מקגונגל התחילה לכעוס,

‏והארי ורון לא רצו להרוס.

‏אז קמו כולם והתארגנו מהר,

‏וכמובןן שמו את הרקע הכי זוהר.

‏אבל כשאגריד לזום נכנס,

‏ראו לו רק את קצה המכנס.

‏כל גופו לא הצליח להיכנס במשבצת זום,

‏והוא פשוט החל להתרוצץ וגם לקום.

אז כולם מצלמות כיבו,

שייראו אותם כמוהו- הם פחדו.

תלמידי סלית'רין בצ'אט חגגו:

''המטומטם שמן מדי'' הם לעגו.

לא יפה, לא נאה,

אך זה החינוך של סנייפ המורה.

‏היום הזה עבר בעצלתיים,

‏אבל יחדיו היה כייף שבעתיים.

יום חמישי,

בבית התחיל אקשן בקטע רגשי.

כי הארי ורון קמו בשתיים-עשרה,

ג'יני ניצלה זאת וגנבה מהמחסן מטאטא.

והרמיוני התחילה לצעוק עליהם:

''מה נראה לכם? שני שיעורים הפסדתם!''

רון במקום לענות לה שואל בצעקה,

''אולי חלאס להטיל פה מועקה?"

ופרסי מלמעלה קרא "אמא יש חביתה?".

מולי הגישה לסלון צלחת גדולה,

עם טוסטים, סלט, חביתה וריבה.

פתאום כל הבית עשן התמלא,

פרד וג'ורג' בסה''כ ניסו להתעופף על עלה.

שעשו עליו כמובן לחש הגדלה,

בשבילם זו הייתה עבודה לא קלה.

אך למרבה הצער לא היה אפשר להמשיך בניסויים,

כי לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל להיכנס היו צריכים.

''מה?'' הרמיוני נבהלה, 

היא לא ידעה שכבר הגיעה השעה!

לזום היא נכנסה,

אבל הפרופסור לא נראה.

"אוי" נשמע קול מאחורי שלל הפרצופים,

"הבן שלי הכניס המון פילטרים, איך מורידים?".

"אוי, פרופסור. אני אסביר לך",

אמרה פרסי פרקינסון בחנופה.

"תלחץ איפה שאני מסבירה",

אך הפרופסור לחץ ונראה עוד יותר נורא.

לבסוף בשל המבוכה,

התבטל השיעור עד להודעה חדשה.

וביום שישי, 

כולם מותשים,

לפני עוד יום של לימודים.

חוץ מהרמיוני כמובן,

שתמיד קמה מוקדם.

מתלבשת מתארגנת,

ומהר לזום נכנסת.

אבל שאר התלמידים,

ממש סובלים.

כי איך אפשר ללמוד,

אם בבית קליטה אין עוד.

אבל יש שני תלמידים שממש חוגגים,

המון תעלולים, בלי עונשים.

הייתם מאמינים?

פרד וג'ורג' לרגע לא נחים,

את הזמן הם מנצלים.

לחשוב על איך להרוס זומים,

למורים וגם לתלמידים.

והיום פתחו הם את הזום בשיעור שינוי צורה,

אבל מקגונגל אותם לא אישרה.

כי היא בזום המנהלת, 

וצרות היא לא מקבלת.

זה פתרון שאותה לא מספק,

אבל כשלומדים מרחוק זה מה שיש.

פרד וג'ורג' נותרו מאוכזבים,

איך ימשיכו ללא קונדסים?

אז החליטו השניים שקווידיץ' זה פתרון,

לקחו את הארי, צ'ארלי ואפילו את רון.

ג'יני המסכנה ששיעור בדיוק סיימה,

בקללת עטלפי נזלת איימה.

לחמישה ברירה לא נשארה,

וג'יני לבד על הקרקע- לא נותרה.

אז החל משחק סוער,

צעקות וצלילות הגיעו די מהר.

שאר דיירי הבית יצאו לראות על מה הרעש,

וגם להם מהזום כבר נמאס.

אז עלו כולם לשמיים,

לשחרר את השומנים שהצטברו ברגליים.

הרמיוני שמה אזניות,

ויצאה גם היא- רק לצפות.

ומולי טרחה על ארוחה גדולה,

כי אחרי הכל גם בסגר הקיבה צריכה עבודה.

כולם מותשים ירדו,

הודו לה שחשבה עליהם, וזללו.

ביום שבת,

הזום לא מושבת.

דמבלדור נכנס ובלבוש הוא לא חסך,

אך אף תלמיד לא הופיע במסך.

כי היה בקישור בעיה,

אך על ידי הקוסם הדגול היא מייד תוקנה.

ומייד רעש נורא פרץ,

תלמידים נתקעו על פרצוף שקרץ.

הצ'אט היה מלא בהודעות,

לקרוא ולעקוב- רק בחלומות.

רקעים ופילטרים הוחלפו בלי סוף,

הכניסו אחד לשני אגרוף.

מה נותר לעשות?

איך מודיעים בהוגוורטס הודעות?

הופיעו פרד וג'ורג' במהירות,

אבל הפעם הם נתנו שירות.

פרצו את יכולות הזום, 

והפכו את עצמם למנהלים כאילו כלום.

אז השתיקו את כולם,

הצ'אט בכלל נחסם.

שמות לא יכלו לשנות,

והתאומים על כך לא יכלו לקבל תשואות.

אז פתחו רק את דמבלדור המנהל,

והוא כל כך צוהל.

הבעיה נפתרה,

הנחיה חדשה על הזום עברה.

לכולם קל כך יותר ללמוד,

כי אין הפרעות משמעת עוד.

וכך חיו יחד במשך שנה,

משפחה ג'ינג'ית תלמיד ותלמידה,

בדיקות, מסכות,

זו הייתה השיגרה.

ופתאום שר הקסמים הודיע:

"לחש קסמים חדש הופיע",

וכל מי שרוצה,

ילמד בהוגוורטס את הלחש המרפא.

אז חזרו כולם לחיים,

ובהוגוורטס התקיימו כרגיל לימודים.

כולם כישוף בכתף קיבלו,

ומהמגיפה שחכו.

''פָייקֵר מוֹקֵרנַה'' זהו הכישוף המקצועי,

מאז עברו שנים כבר הגיע דור שלישי.

הארי וג'יני יושבים בביתם,

המון נכדים מסביבם.

והם מתחילים לספר את הסיפור,

שעד אז נשמר בסוד גמור.

מקוות שנהנתם!

יאללה שתעוף כבר הקורונהה,

שנהיה קוסמים,

ושלא יצוצו עוד וירוסים.