החדר החדש שלי

מולני ישבה על מיטתה וחשבה. מה עלייה לעשות? היא חשבה, וחשבה, עד שנשמעה דפיקה בדלת.

''כן, הארי?'' היא שאלה בשיעמום. מדהים איך דפיקה בדלת יכולה לשנות מצבי רוח של אנשים!

''זה רון!'' נשמע מאחורי הדלת קול גבוה ומתאמץ.

מולני חזרה שנית. ''כן, הארי?'' היא כבר נהייתה עצבנית. הארי לא היה חלק מתכנוניה.

היא התחילה לרקוע ברגלה בזעם, עד שהארי פתח את הדלת.

''לא ראיתי אותך כבר הרבה. חשבתי שיצאת לטייל ביער. אני צריך להגיד לך משהו.'' הוא אמר לה בחשש.

מולני הביטה בו בעייפות. ''אם זה קשור לעוד אחת מאלפי הדרמות שאתה מתעסק בהן, אז לא תודה.'' היא ציפתה שהוא פשוט יקום וילך (כל כך הארי), אבל שיחתם נמשכה. ''זה לא קשור לזה, זה קשור לבת כלשהי.'' הוא אמר בביישנות.

''זה לא קשור ל... אתה יודע,'' מולני שאלה בגועל, ''אהבה... כזאת?'' הארי נהייה קצת פחות רציני. ''לא... מה פתאום; אני לא מתעסק בדברים האילו...'' הוא אמר, וציחקק. ''זה יותר בקטע... רציני כזה,'' פרצופו חזר להיות רציני.

''למי זה קשור? לדפני? איבי? מיני? פאולה? מרלה? מינה? אמה? ניקה? נויה? ליר...'' היא שאלה, אך הארי קטע אותה.

''לא, לא, לא ולא. זה לא קשור לאף אחת מהן. האמת שזה קשור ל...''

''לא... אל תגיד לי שזה קשור לברני... הייתי בול צריכה לשלוח מכתב ממש חשוב להורים שלי! כן... הוא גם נראה קצת על סף מוות...''

''זה לא קשור לברני, מול. זה קשור ל...''

''למקגונגל? איך הגעת אליה? מה היא קשורה לזה?''

''טוב, די! מול, די! זה לא קשור לאף אחת מהן!'' צרח עליה הארי.

''אני... אני מצטער, מול... זה, זה היה בטעות...'' הוא ניסה להתנצל. ''זה בסדר, מגיע לי. סליחה. טוב, למי זה קשור?'' שאלה אותו מולני.

''זה... זה קשור אלייך, מול. הפקחים והמדריכים ראו את התאים הביולוגים שלך.'' הוא אמר בלחץ.

אני יודעת שזה היה קצר, אבל ת.ת.מ.ו.ד.ד.ו חבר'ה!

3 תגובות לא כולל אני ואני ממשיכה!