בן האלמוות של אזקבאן

(הצהרה לפני קריאת הפאנפיק: אני לא ג'יי קיי רולינג, ולכן הזכויות על הסיפור שייכות לגברת ג'ואן רולינג בלבד)

עברו 10 שנים מאז. האוזן כבר החלימה, הוא ממשיך את העסק של אחיו המת, אבל הזכרונות ממשיכים לצוף. הוא ממשיך לשלוח 12 אוניות לאביו בכל שבוע, אבל הוא ממשיך להיזכר במורפיוס ופרד, שני האנשים שבלעדיהם הוא מעולם לא היה פותח את החנות. לפני כמה ימים הוא מצא את המאמר של דדלוס דיגל על נפילת כוחות האופל. מה אביו היה אומר אילו היה יודע שאוכל מוות הציל את חייו של בנו? ג'ורג' מעולם לא האמין שמורפיוס היה באמת אוכל מוות. הזיכרון שלו ממשיך להראות לו את האות האפל שהיה צרוב בתוך זרועו של מורפיוס, אבל ג'ורג' לא יכול להאמין. הוא עדיין זוכר את הניסיונות שלו לחפש את גופתו של מורפ. הוא עדיין זוכר שאוכל המוות ההוא הוסגר לסוהרסנים. הוא ממשיך לדמיין את מורפיוס לסטריינג' נכנס לקנות כמה דברים בחנות שלו. הוא עדיין זוכר את המוות של פרד, ואיך פרסי רץ בזעם לעבר רוקווד. הוא עדיין זוכר איך הוא ומורפיוס הגנו אחד על השני למשך דקות ספורות אחרי שפרד מת בפיצוץ ההוא. את המוות של מורפיוס הוא זוכר טוב יותר מכל דבר אחר.

הם עמדו על המשמר. מדי פעם צץ אוכל מוות שמורפיוס הצליח להמם. אבל יאקסלי היה יותר מזה. ג'ורג' עדיין זוכר את קללת ה"אבדה קדברה!" שצעק יאקסלי. הוא זוכר איך מורפיוס קפץ עליו והגן בגופו על ג'ורג' בזמן ששניהם עצמו עיניים. ג'ורג' הרגיש את הגוף של מורפיוס הופך לרפוי. ג'ורג' קם וניער מעליו את הגופה בזמן שיאקסלי שמט את שרביטו ונפל לאחור. כשיאקסלי קם, ג'ורג' כבר הספיק לצעוק "שתק!" ויאקסלי עף לאחור וזרזיפי דם כיסו את פניו. ראשו של יאקסלי הוטח בקיר והוא איבד הכרה. ג'ורג' הביט שוב בגוף חסר התנועה של האדם שסיכן הכל כדי לעשות את הדבר הנכון. ג'ורג' בקושי הצליח לזוז אחרי המוות הפתאומי הזה, עד שמספר אוכלי מוות רצו לעברו. "אימפדימנטה"! הוא צעק, והשלושה כאילו נתקלו בקיר בלתי נראה ונפלו לאחור. ג'ורג' היה חייב לרוץ. הוא שמע מישהו צועק "שחרר" והבין מה הם ניסו לעשות. ג'ורג' נמלט לאולם המרכזי. בהמשך הוא ולי ג'ורדן הביסו את יאקסלי. השמועה אומרת שהוא מת ימים ספורים לאחר שנכנס לאזקבאן. יום לפני שמת, סיפרו שהוא כבר היה נראה כמו קליפה חסרת נשמה, קצת כמו מישהו שנושק על ידי הסוהרסנים (זה נשמע הגיוני יחסית).

לילה אחד, לקראת שעת הסגירה, ג'ורג' שמע קולות הליכה מחוץ לחנות. הוא התקרב לדלת, אבל אז הוא שמע מישהו שואג "בומברדה!", וקול נפץ נשמע. ג'ורג' הסתכל על הדלת, שעמדה ללא ניע. אבל אז נשמעה שוב שאגה "בומברדה!", וקול הנפץ נעשה חזק יותר, אבל הדלת נשארה במקומה. הוא שמע זעקת כאב מבחוץ, אבל אז מישהו צעק "בומברדה מקסימה!" והדלת נשברה לרסיסים. הפיצוץ היה חזק כל כך עד כדי כך שג'ורג' עף לאחור וקרס על רגלו השמאלית. כשהוא מתקשה לקום, הוא שמע לחישה "שלא תעז..."

ג'ורג' הרים את מבטו. חמישה קוסמים בברדסים שחורים כיוונו עליו את שרביטו. אחד מהם היה פצוע, אבל הוא אחז בשרביטו בחוזקה. "איפה הכסף?!" שאג אחד מהם. "איזה כסף?" ג'ורג' ענה. "תענה לי! קרושיו!" הוא צעק. ג'ורג' הרגיש כאילו אלפי סכינים דוקרות אותו. הוא שמע את פרסי צועק "כבר אמרתי לך שאני מתפטר, כבוד השר?", ואז הכאב נפסק. ג'ורג' הפסיק להתפתל.
הקוסם שעינה את ג'ורג' היה תלוי מהתקרה כרגע. "תנסה אתה, רוברט" אמר אחד מהם. רוברט צעק משהו שהיה נשמע כמו "אקפרסליסיאמוס!" והשרביט שלו התנפץ לרסיסים. "לוקמוטור מורטיס" אמר אחד מהם, וגופו של ג'ורג' התקשה. הוא בקושי היה יכול להזיז את ידיו. "תחפשו בחנות! זה חייב להיות פה איפשהו!"

ג'ורג' שכב מאחורי הדלפק, בעודו משותק. "אציו שרביט" הוא לחש, אבל כלום לא קרה. "שמישהו יגיע...בבקשה..." הוא התחנן. ואז מישהו שאג "שתק!" ונשמע קול של משהו מתרסק. ג'ורג' עצם את עיניו בתחנונים. שהוא לא יפגע בי, בבקשה... הוא חשב. פתאום, הגוף של ג'ורג' חזר לעצמו. הוא הרגיש שגפיו כואבות מאוד, אבל זה לא שינה כלום. הוא אמר "אציו שרביט", והשרביט הופיע בידו. הוא ראה שני אנשים בברדסים רצים לעבר היציאה בפחד, ואז הוא שמע שאגה "אימפדימנטה!" והשניים נתקעו במשהו בלתי נראה ונפלו אחורה. "לויקורפוס!" מישהו שאג, ואחד מהם נתלה במהופך מהתקרה. האחרון רץ אל הדלת, אבל אז מישהו אמר "לא... אתה לא תברח" ואותו אדם מסכן התמוטט לאחור, משותק. מטיל הכישופים הוריד את גלימת ההיעלמות שלו. הוא חשף פנים מצולקות שג'ורג' ראה בפעם האחרונה לפני 10 שנים. זה היה מורפיוס לסטריינג'.

		הפרק הבא