ירושה

רוז לשה במהירות בצק פיצה.
היא הייתה צריכה עוד להתפיח אותו- ולהכין את הפיצות, ולשים אותו בתנור-
הראש שלה התפוצץ.
היא חזרה כבר בב10:30 ממשרד הקסמים, בשביל להספיק להכין הכל לכבוד היומולדת של איימי.
היא ארזה את כל האוכל בסליי כביסה- הם היו צריכים ללכת להרמיוני ורון -או במילים אחרות סבתא וסבא- בעזרת אבקת פלו.
אחרי שסיימה עם זה היא התעתקה ל"מרקוסם", הסופר-מרקט של הקוסמים כדי לקנות בלונים.
כשהיא חזרה הבייתה חיכתה לה הפתעה- איימי ותום כבר היו בבית.

"הוי, מתוקים שלי! איך חזרתם כל כך מהר? וואוו, איך גבהת, תום! אוכלים טוב שם בהוגוורטס, הא?"

"אה, כן, דיי טוב." תום מילמל, עטוף בזרעותיה של רוז.

"הו, וגם איימי! יום הולדת שמח, יקירה!" היא חיבקה את איימי.

"כן, כן, תמשיכו להתנהג אלי כאילו שאני בת שנתיים." היא אמרה והלכה לחדרה.

"אוי, הדור של היום." רוז מילמלה לעצמה והניחה את העוגה בת השבע קומות בתוך סל הכביסה.

"תום!" היא קראה פעם אחת. "תום!!" פעם שנייה. "תום!!!" 

"הא?" הוא בא אלייה, סביב צווארו מונחות אוזניות גיימינג.

"אוף, אלוהים ישמור את סבא. מהרגע שהוא קנה להם את מכשיריי המוגלגים האלה הם לא מפסיקים להסתגר בחדרים." היא נאנחה.

"לך בבקשה להביא את אחותך מהגן. אנחנו לא רוצים לצאת מהבית ב21:00." הוא הינהן ויצא מהבית.

בחוץ נשמע קול פקיעה קטן- סקורפיוס חזר מוקדם.

וואיי חבר'ה אני יודעת, אני יודעת,

קצת משעמם!

איזה קצת, הרבה.

טוב, בסדר, הרבה. מתטערת.

אשתדל שהפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים ומעניינים.

ובבקשה תגובות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא