ג'יי קיי רולינג בלי הארי פוטר...

אני רק רוצה לציין שכל מה שאני כותבת על רולינג מומצא לחלוטין ואין לי מושג על כלום מהחיים שלה.

ג'יי קיי רולינג שכבה במיטתה וקראה את הספר האחרון שמצאה, ''פרסי ג'קסון''. ילדתה נתנה לה את הספר, ובטיחה שהוא מעולה. רולינג קראה, ועדיין לא הביאה דיעה. היא בגרה את הספר, וחשבה. איך זה להיות סופר? איך זה באמת להרגיש שאתה מוכר, בגלל דמות בידיונית שהמצאת? איך זה מרגיש לדעת שספרך נמכר? ממש, שאנשים קנו אותו? תמורת כסף? היא התעניינה, אך נרדמה לפני שאפילו הורידה את כובע העבודה שלה.

באותה התקופה היא הייתה שפית (נא לקרוא את מה שכתבתי למעלה), ושנאה את עבודתה. מנהלי המסעדה שבה עבדה היו קשוחים, וקשים כאבן. ג'יי הייתה די בטוחה שהם לא ממש מכירים את המושג ''מסע ומתן''.

ג'יי חלמה בלילה על עצמה, אך בחיים מדהימים! פיטרו אותה מהעבודה!

אתם בטח שואלים את עצמכם למה היא לא מתפטרת, אז התשובה ברורה:

הרבה מאוד כסף.

בטח חלקכם יודעים שעבודה במסעדה לא מביאה הרבה משכורת, אך לרולינג שלנו הייתה מסעדה מיוחדת, שבה קיבלו כמה אלפי שקלים בשבוע.

היא הייתה צריכה כסף. לא היו לה ולמשפחתה הרבה אוכל, לא יותר מידי דברים לעצמם, וקירותיהם התקלפו. ג'יי חלמה כבר כמה שנים על שיפוץ, אך כרגע הם קונים יותר אוכל.

טוב, חפרתי על העבודה של ג'יי, בואו נחזור עכשיו לסיפור.

ג'יי התעוררה בבוקר והכינה קפה וארוחה. בעלה התחיל כבר לעבוד, הוא עובד במשרד, ומתחיל ב05:45 לעבוד, אז הוא בטח כבר יצא.

ג'יי הביטה בשעון הקיר. השעה הייתה רק 06:30, ילדיה יתעוררו בעוד שעה.

היא שתתה את הקפה והביטה בחלון. היא הביטה בנוף. היא הביטה בספר שהיא מצאה לייד שולח האוכל.

''ג'וליה אנדרס - תחושת בטן. נראה מעניין! טוב... מה זה עושה פה?'' היא שאלה את עצמה, פתחה את הספר והתחילה לקרוא. פתאום בעלה יצא מחדרו עם מברשת שיניים בפיו.

''היי, ווותק! ווה קוווה?'' (תרגום: היי מותק! מה קורה?) הוא שאל בפה מלא משחת שיניים.

''בסדר...'' היא שאלה, מרוכזת קצת יותר מידי בספר.

בעלה, ג'ייק (נא לקרוא את מה שכתבתי למעלה 2), הלך אל חדר האמבטיה, ירק את מה שהיה בפיו ובא לדבר איתה בצורה נורמלית. ''את קוראת הרבה ספרים לאחרונה, אה?'' הוא ריחרח את האוויר. ''יום יפה היום, בא לך לצאת לטייל?''

''כן, שניים סוכר,'' אמרה לו רולינג, עדיין מרוכזת יותר מידי בספרה. ''רגע, מה?'' היא הרימה את מבטה. ג'ייק נאנח. ''אמרתי שהיום יום יפה, ואת לא הקשבת...''

''כן... סליחה... אני יותר מידי בראש של הספרים לאחרונה... טוב, אני לא ממש במצב לטייל, ואני חושבת שהילדים...''

''מישהו קרא לנו? אמרו שני האחים בתיאום מושלם. רולינג הסתכלה על שעון הקיר. ''אוו... כן... כבר 07:30... לא שמתי לב. טוב, מתוקים, תתארגנו, ותיכף נסיע אתכם...''

''האמת שהמורה שלי אמר שהיום אנחנו לא צריכים לבוא ללימודים משום - מה.''

''כן... והגננת גם אמרה לנו שלא צריך לבוא היום לגן...''

רולינג וג'ייק הביטו זה בזה במבט מבולבל, עד שג'ייק פתח את טלפונו, וראה את התאריך...

''החופש הגדול התחיל!'' שניהם אמרו.

מקווה שאהבתם...

אני הולכת להמשיך בלי קשר לתגובות, אז... תמשיכו לקרוא!

מקווה שיאשרו לי...

ביי!