שומרת הערים האבודות - נשפי הניפוי

סופי זינקה הביתה מפוקספייר.

''הי, אמא! הגעתי!" היא קראה והביטה סביבה. 

''הי, סופי! הגיעה בשבילך מגילה.'' אדליין קראה מהמטבח. 

''מה? איזה מגילה?" סופי שאלה בפליאה. אלפים שולחים מגילות רק במקרים חשובים.

''זה מכתב, למעשה. הוא על השולחן בסלון, תציצי שם. אני מכינה לך אוכל.'' אדליין אמרה.

 סופי פתחה בידיים רועדות את המעטפה בצבע טורקיז בוהק, לאחר שכמעט נבלעה בהר הכריות על הספה הרכה.

 היא ידעה שהמעטפה היא ממשפחת ואקר, גם מכיוון שהצבע הטורקיז הבוהק היה מעין סמל משפחתי נוסף שלהם; אך גם מכיוון שבאותו היום בפוקספייר פיץ שאל אותה אם היא קיבלה את המכתב, ולאחר ששאלה איזה מכתב, הוא אמר שהיא כנראה תקבל אותו היום.

לפני כשבועיים סופי סיימה למלא את טופסי השידוך שלה. היא ידעה שפיץ מילא אותם לפני כשנה, ולמעשה הוא היה אמור לקבל אותם ממש בקרוב.

לכן, כשהיא פתחה את המעטפה, היא הייתה חצי מופתעת ממנה וחצי לא. 

היא ידעה שאין הרבה אלפים, אז היה סיכוי שזה יקרה, אבל עדיין, עמוק בפנים, 

היא לא באמת הבינה שזה יכול לקרות.

                                     ~~~

                              סופי היקרה,

הנך מוזמנת לנשף הניפוי של פיצרוי ואקר, בנם של                                                                 

                          אולדן ודלה ואקר.

הנשף יתקיים ביום ראשון החל משעה שמונה בערב עד מתי שיידרש.

                            נשמח לראותך, 

                                   פיץ

                  אולדן, דלה וביאנה ואקר.

                                 ~~~

סופי הניחה שזה יגיע, אבל זה לא מנע מידיה לרעוד וממוחה שחזר שוב ושוב על המחשבה, ומה אם...?

היא הייתה אמורה לשמוח, והיא ניסתה לשמוח, והיא אמרה לעצמה שהיא שמחה, אבל למרות כל הניסיונות, היא הרגישה כאילו מוחה אומר לה שהיא שמחה; אבל ליבה אומר לה משהו אחר...

		הפרק הבא