סיימו ללמוד בהוגוורטס

הארי רון והרמיוני סיימו את חופשתם בת השבועיים בקפריסין, כעט הם בילו במחילה. חופשת האביב בבתי הספר התקרבה, הארי החליט לשהות בבית הוויזלים לזמן מה.
מאז אותה תקיפה נוראית, שבה אחד התאומים מת והשני איבד אוזן, הבית היה שקט מהרגיל. השקט תסכל את כולם. מר וגברת וויזלי שמחו לארח את הרמיוני והארי, גברת וויזלי חייכה לכולם, אבל הארי ידע שבתוך תוכה היא אומללה על שני בנייה. יום אחד, כיומיים לפני חופשת האביב בבתי הספר, הארי ניגש אל רון. "רון." אמר. "חייבים לעשות משהו..." "למה אתה מתכוון?" שאל רון. "כולם אומללים. גם אם הם מראים חיוך על הפנים." רון הביט בו בתמיהה. "טוב, אז חשבתי, שאולי נעשה מסיבה. ג'יני תהיה פה, אנחנו פה. נוכל להזמין עוד אנשים, מה אתה אומר?" שאל הארי. "טוב, מסיבה בהחלט יכולה לשפר לכולם את מצב הרוח..." הרהר רון. "נו, זה בדיוק מה שחשבתי! מה אתה אומר?" שאל הארי. "טוב! זה רעיון מצוין! בוא נעשה את זה. אבל איך?" "הרמיוני בטח תוכל לעזור לנו, היא הרי בת. ובנות מבינות במסיבות, לא?"
שאל הארי. "כן. אבל נצטרך לחכות לצהריים, היא יצאה עם אמא שלי ליום בילוי. אני חושב שהן הלכו לספא..." אמר רון. הארי ורון החלו לתכנן דברים, הם חיכו שהרמיוני תחזור כדי שיוכלו לספר לה על הרעיון. כשהיא סוף כל סוף חזרה- עם ריח של שקדים שנובע מגופה הרענן- הם החלו לספר לה הכל.
"וואו! זה רעיון מצוין! אני יכולה לדאוג לרשימת המוזמנים. ולעוגה. חייבת להיות עוגה!" התרגשה הרמיוני. הארי ורון היו אחראיים לקישוט המחילה, בשתי הנפות מטה קלות כל הבית היה מקושט; בלונים
לא מתפוצצים, סרטים ושרשראות מעופפים, נצנצים ובועות ריחפו בכל מקום. מולי וארתור וויזלי החלו לחייך באמת, ג'ורג' כרות- האוזן שהסתגר בחדרו בזמן האחרון החל לצאת יותר. ניתן היה לראות עליו שהוא הכי נפגע ממות אחיו התאום. "אני יכול לעזור?" שאל יום אחד. נותר יום וחצי עד שג'יני תחזור מהוגוורטס. "בוודאי!" אמרה הרמיוני. "טוב, אתה יכול לעזור למולי עם האוכל,
או שאתה מעדיף לעזור לי לשלוח הזמנות לאורחים." חייכה אליו. "הממ... אני אשלח את ההזמנות." השיב ג'ורג' בחיוך קלוש. לבסוף הכל היה מוכן, ארתור וויזלי הלך להביא את ג'יני מתחנת הרכבת.
שאר האורחים היו צריכים להגיע בעוד שעות ספורות. רשימת האורחים כללה את האגריד, לונה לאבגוד, נוויל לונגבוטום, שיימוס פיניגן ועוד. הם ניסו להזמין כמה שיותר חברים. "כמה שיותר, יותר טוב!" אמרה הרמיוני.
הארי ישב בחדר האורחים, לא הייתה לו אפשרות לישון עם רון בחדר כמו שנהגו לעשות בעבר. הרמיוני ישנה עם רון והארי לא היה בטוח שהוא מעוניין לדעת מה קורה איתם בלילה, יחד, בחושך...  לפתע הוא שמע את מולי צועקת. החלו להיות הרבה מלמולים שבאו מכיוון הסלון. הארי ירד כדי לראות מה קורה, ג'יני עמדה שם, כולם נישקו או חיבקו אותה. "היא כל כך יפה..." חשב הארי. הוא נאנח.
הוא ירד עוד כמה מדרגות, הוא נעמד שם. ג'יני מיד רצה לחבק אותו. "הו, הארי! התגעגעתי אלייך!" אמרה לו באוזן. "גם אני, אלייך..." חייך הארי. השיער שלה נטף ריח טוב, הוא רצה לנשק אותה בו במקום.
אבל הוא לא עשה זאת. הם היו פרודים. הארי בכלל לא ידע אם יש לה חבר; הוא לא דיבר איתה חודשים. נכון הם התכתבו במכתבים בעזרת ינשופים, אבל ג'יני לא דיברה איתו על עניינים כאלה, היא דיברה על הוגוורטס בכללי. 
כולם התיישבו בסלון הקטן, הם החלו לדבר. המסיבה הייתה אמורה להתחיל רק בעוד כמה שעות, ככה שיש להם זמן להתעדכן.

הפרק הקודם		הפרק הבא