אני אוהב אותך לילי!

״יפה ג׳יימס!״ אמר ילד בעל שיער שחור ארוך, ופנים צוחקות בהתלהבות. 

״כן... כן״ ענה הילד שענה לשם ג׳יימס. ״אני חושב שזה אמור לעשות את העבודה״ הוסיף בהתרברבות. 

״אולי תפסיקו כבר שניכם?״ צצץ פתאום קול נוזף מאמצע החדר, אשר סגר את ספרו בחוזקה. ״אנחנו עוד נכנס לצרות. אנחנו לא יכולים להרשות שיורידו לנו עוד נקודות.״ 

״תרגע רמוס!״ מתח את גבו ג׳יימס. ״אם עוד פעם השרץ יבואו לרחרח מסביב, אני וסיריוס נטפל בוא.״ 

סריוס שישב לידו, הנהן בהסכמה. 

״ר-רמוס צודק...״ צצץ פתאום עוד קול מפוחד בחדר. 

ג׳יימס הרים את גבתו, ושילב את ידיו בחוסר הסכמה. ״אתה חושב זנב תולע?״

״כ-כלומר- אתם צודקים חבר׳ה!״ 

״מה- בוגד״ שילב רמוס את ידיו בכעס. 

״אתה לא חייב להיות כזה רציני!״ קם סריוס לשבת ליד חברו על הרצפה. ״לפעמים צריך קצת כיף בחיים, אתה יודע!״

״חשבתי שאתה הכי רציני, הרי אתה סריוס.״ שילב את ידיו רמוס במבטו המתנשא לעבר חברו. 

״אוי נו הבדיחה הזו יותר זקנה מדמבלדור.״ גלגל את עיניו סריוס, בזמן שהשאר צחקו. 

״בכל מקרה, אני צריך להתכונן לפגישה שלי עם אוונס.״ העביר את ידו בשיערו ג׳יימס. ״איך אני נראה?״ 

״כאילו הרגע ירדת מהמטאטא.״ נאנח רמוס כאילו ענה על השאלה הזו בעבר הרבה יותר מידי פעמים. 

״מצוין!״ חייך ג׳יימס, מסדר את משקפיו. ״תאחלו לי בהצלחה!״ זימר בזמן שיצא מחדר גריפנדור. 

״אנחנו מרגלים אחריו, נכון?״ שאל רמוס, לא מוריד את עיניו מג׳יימס היוצא מהחדר. 

״לגמרי.״ הסכים סריוס, בוהה גם הוא. 

~~~~~

״אוונס, אני חושב שהפכתי לסוהרסן, כי בא לי לנשק אותך!״ חשב ג׳יימס על משפטי פתיחה, בזמן שיד אחת מקפיצה אתשרביטו ותופסת, ויד אחרת משמשת לבלגון שיערו. ״ממ… לא טוב מספיק! זה חייב להיות מיוחד, הרי זו אוונס אחרי הכל!״ 

כשג׳יימס הגיע לספריה בצפיה לפגוש את אוונס.

הרי, הוא ידע שהספריה הייתה מקום הבילוי האוהב עליה. 

אבל מרוב שג׳יימס היה בטוח במלוא האחוזים למצוא את לילי אוונס בספריה, הוא שכח לוודא במפת הקונדסאים שאוונס באמת שם. 

ג׳יימס עבר בין שולחנות הספריה הארוכים, במטרה למצוא את ראשה האדמוני של אוונס טמון בספר עבה. 

״ממ..״ רטן ג׳יימס, בזמן חיפושו הלא מוצלח לאוונס. הוא העביר את אצבעותיו על המדפים המאובקים, שהשאירו חותמיאבק על אצבעותיו.  ״איפה היא  כבר יכולה להיות?״ 

הוא עבר בין השולחנות, והיה מסוגל לראות קבוצות למידה של השנה ראשונה, שכנראה היו לחוצים מהבחינות המתקרבות, ולמדו במרץ. 

לפתע, ג׳יימס הבחין בשיער שחור ארוך ושמנוני. 

״סוור-מאוס- אה כלומר סנייפ?״ הרים את גבתו ג׳יימס, מתקרב לילד בעל השיער השחור השמנוני, והאף המעוקל. 

הילד סובב את ראשו, שלפני רגעים אחדים היה קבור בספר עבה. 

״אני לא כאן להציק לך, כלומר לא הפעם לפחות.״ צחקק ג׳יימס, והזיז את הכיסא לעברו, בשביל להתיישב. 

סנייפ רטן לעברו, בפרצוף לא חברתי. 

״אלוהים, בסדר אני אעמוד.״ החזיר ג׳יימס את הכיסא למקומו. ״אתה יודע במקרה איפה אוונס?״ 

״למה שאני אגיד לך, פוטר.״ חזר סנייפ לספרו במבט מעוצבן. 

ג׳יימס קמט את מצחו בעצבנות. ״אז אתה כן יודע.״ 

״אולי.״  ענה סנייפ בקרירות, לא מזיז את מבטו מספרו. ״למה אתה בכלל צריך לדעת?״ 

״אני צריך לדבר איתה!״ חייך בגאווה ג׳יימס, והעביר את ידו בשיערו שנית. 

״מה כבר אדיוט כמוך יכול לדבר עם מישהי כמו אוונס?״  

״תזהר במילים שלך סוור-מאוס!״ ג׳יימס ווידא ששרביטו בהשג ידו. 

״שקט שם!״ צווחה הספרניות שג׳יימס לא זכר את שמה. 

״זה לא השם שלי.״ רטן סנייפ, מחזיר את מבטו לספרו. 

ג׳יימס קימט את מצחו בעצבנות. ״חשבתי שאתה ואוונס חברים.״ שילב את ידיו ג׳יימס, מתגרה בסנייפ. 

״בטח שאנחנו חברים״ צחק בעצבנות סנייפ, כאילו היה מוכרח להוכיח נקודה. ״למה שתחשוב שלא?״ הרים סנייפ את מבטו מספרו העבה. 

״ובכן, חברים יודעים איפה חברים אחרים נמצאים״ השיב ג׳יימס, מתיישב על השולחן. 

״ומי אמר שאני לא יודע?״ הזעיף את פניו סנייפ. 

״אתה, בדיוק לפני שתי דקות.״ העיף ג׳יימס את שרביטו באוויר ותפס, כאילו השיחה לא הייתה מקור תשומת ליבו.

״ובכן, לא אמרתי שאני לא יודע. רק אמרתי שאני לא אגיד לך, פוטר.״ שילב את ידיו סנייפ בזעם. 

״כן כן״ הגניב ג׳יימס חיוך מתחכם. ״אני מתערב שאתה  בטח גם לא יודע אפילו את המקום האהוב עליה בהוגוורטס, מר-חבר הכי טוב.״ 

״על מה אתה מדבר- בטח שאני יודע!״ קם סנייפ ממקומו כשלחייו מאדימות בכעס. ״הפינה ליד האגם טיפש! אתה בטח הזה שלא יודע!״ 

״עכשיו כן!״ צחק ג׳יימס בזמן שפניו של סנייפ האדימו מזעם ומבוכה. 

״תודה על העזרה סוור-מאוס!״ צחק ג׳יימס, יוצא מהספריה בדילוגים. 

סנייפ רצה לרדוף אחרי ג׳יימס המדלג, ולמחוק לו את החיוך הטיפשי מהפנים. אבל ג׳יימס כבר קיפץ בשמחה החוצהמהספריה. 

״אדיוט.״ מלמל

		הפרק הבא