פרסי ג'קסון בערים האבודות*גמור*

סופי

סופי ניגשה אל דלת חדרה של ג'ולי אך סנדור דחף אותה הצידה.

"אני בודק קודם" אמר סנדור בקולו המצפצף והריח את הדלת, לאחר כמה שניות פתח את הדלת ואמר "את יכולה לעבור" בקול מעט נדהם.

סופי נדחקה מתחת לידו הגדולה אל תוך החדר.

מה שנגלה לפניה היה מרשים, חדרה של ג'ולי השתנה ללא הכר, החדר היה בגווני עץ ולבן, עם מיטה שעליה סדינים לבנים עם קישוטי עלים מזהב, מעל למיטה היה ראש אייל שנראה אמיתי למדיי, אך סופי קיוותה בכל ליבה שלא.

על ראשו של האייל היו חוטי חשמל עם נורות קטנטנות שזרחו באור צהבהב.

"מוצא חן בעיניך?" שמעה סופי קול שהקפיץ אותה קלות ממקומה, סופי הסתובבה ומאחוריה עמדה אדליין עם ספר עבה ביד שכנראה היה זה שהשמיעה את הרעש ששמעה כשנפל ממדף הספרים שמאחורי אדליין.

"ואוו, ממש מוצא חן בעיניי" אמרה בעניים נוצצות, ואז שאלה בהיסוס "אבל.., זה אמיתי?" סופי הצביעה על האייל שמעל המיטה.

"ברור שלא!" אמרה אדליין כשהבעה מזועזעת על פניה "זאת רק בובה משכנעת למדי זה הכל"

"וואו זה נראה כל כך אמיתי" סופי התפעלה, לא היה נראה שזה מוצא חן בעני אדליין "אם את חושבת שזה נראה כל כך אמיתי  נראה לי שאני אוריד את זה, שאנשים לא יחשבו חלילה שהרגתי אייל"

"לא לא" אמרה סופי "זה מושלם! אף אחד לא יחשוב שזה אייל אמיתי".

אדליין נאנחה בחוסר אמון קל, אבל סופי המשיכה "דרך אגב, איפה הדברים של ג'ולי?, אני לא מאמינה שעשיתם את זה!".

אדליין חייך בעצב "הדברים של ג'ולי בינתיים בחדר העבודה שלי, בהמשך אני וגריידי רוצים לעשות חדר מיוחד לדברים של ג'ולי. כאן יישן האורח ואורחים שנזמין אחריו"

"חדר אורחים!" אדליין הנהנה.

"בום!" חזק הרעיד את הבית בפעם השנייה ביום אחד, ואחריו הגיעו צעקות:

"אאוץ' בשם האדס הייתה יכול להזהיר אותי" "אני מניח שבאמת לחוות זינוק אור לראשונה יכול להית מטלטל"

"מטלטל?! אם היו מפזרים אותך פתאום למיליון חלקיקי אור בלי אזהרה איך היית מרגיש?"למרות שהמשפט נאמר בלשון כועסת הקול עצמו היה נשמע כמעט צוחק.

אדליין וסופי איתרו את מקור הקול, שהגיעה מחדרה של סופי למרבה המבוכה. הן פתחו את הדלת והדמויות מיד השתתקו. גריידי עמד מולם בחברת נער גבוהה ושרירי בעל עניים ירוקות ושיער שחור כפחם.

סופי הניחה שהוא הנער שבא להתארח אצלם. 

"שלום" אמרה סופי באותו הרגע שהנער אמר "היי" ושניהם חייכו אחד אל השני במבוכה.

הנער המשיך"קוראים לי  פרסי ג'קסון,באתי להתארח פה לכמה זמן" הוא עצר ופנה אל גריידי בלחש"אהה מותר לה לדעת מה אני?" 

"גם אם לא תאמר לה אני מניח שעכשיו היא כבר יודעת"גריידי ענה

הנער הסתכל עליו בפליאה "למה?" שאל.

"כן, למה?"שאלה סופי אחריו וגריידי הסתכל עליה בתדהמה.

"את לא שומעת אותו?"

"שומעת אותו?..." ואז סופי הבינה, בגלל שפרסי לא אלף היא הייתה אמורה לשמועה  את המחשבות שלו, אבל המוח שלו היה שקט לגמריי

" את לא שומעת?" שאל גריידי וחשש בקולו "מוזר, מענין למה" הוא הסתכל על פרסי בתמיהה "לימדו אותך לחסום מחשבות?" (סופי שמעה את אדליין ממלמלת משהו על ארוחה ונעלמת מפתח החדר)

"לחסום מחשבות?היא הייתה אמורה לשמועה את המחשבות שלי?" פרסי הניח את ידו על מיצחו בבהלה כאילו כדי למנועה ממחשבותיו לברוח.

התנועה הזאת לבדה הבהירה לסופי מעל כל ספק שפרסי לא אלף, אלפים יודעים טוב מאוד שידיים על המצח לא ימנעו מטלפת לחדור אל מוחם, ובכל זאת סופי מיהרה להרגיע אותו "מבחינה טכנית אם הייתה בן אדם רגיל הייתי אמור לשמוע את המחשבות שלך בלי שאני אפילו ינסה, יש לי את יכולת הטלפתיה, אבל אל תדאג, יש לנו חוקים שאוסרים על קריאת מחשבות בלי רשות" 

בניגוד לפרסי שנראה מלא הקלה גריידי דווקא נראה קצת מוטרד כאילו הוא קיווה שהיא תוכל לגלות על ידיי קריאת המחשבות של פרסי מה הוא זומם, למרות שלסופי הוא לא נראה מאוד מסוכן, כן הוא היה בחור שרירי ונראה מאוד ספורטיבי אבל לא היה נראה שיש לו מספיק כוח כדי להביס את סנדור נגיד.

פרסי היה נראה נחוש לסיים את ההכרות"טוב, אז כמו שאמרתי אני פרסי ג'קסון, ואת?"

"סופי,תגיד פרסי זה שם קיצור של משהוא?"

"אממ" פרסי נע על רגליו בחוסר נוחות "כן" הוא ענה בסוף "זה קיצור של פרסאוס אבל תקראו לי פרסי"

"פרסאוס? כמו הגיבור היווני ההוא?" בגלל החינוך שקיבלה כבת אדם והזיכרון הצילומי שנתנה לה את היכולת לזכור פרטים קטנים סופי זכרה דברים כאלה מהלימודים.

"אממ…כן, בדיוק" פרסי ענה.

"טוב" אמר גריידי " ארוחת הבוקר נראלי כבר מוכנה, כדאי שנרד למטה, וסופי הלימודים מתחילים עוד 10 דקות, כדי שתלכי"

סופי ופרסי הנהנו והם יצאו מהחדר.

מקווה שנהנתם💖

הפרק הקודם		הפרק הבא