חתונה בצל המלחמה

אוקי, זה ממש קצר, אני יודעת,

אבל בסה"כ פאנפיק נחמד...

תהנו:)

רמוס ונימפדורה עמדו מתחת לחופה.

קינגסלי עמד לימינו של רמוס ונשא דברים.

הקהל, שכלל את ארתור, מולי, ביל, עין הזעם, מקונגל, מנדגוס, אברפורת' וכמובן- הורייה של טונקס,

הקשיב בדריכות וכששאקלבוט סיים את דבריו הם פרצו במחיאות כפיים.

"האם אתה, רמוס ג'ון לופין, מוכן לקחת את נימפדורה טונקס לאישתך?"

רמוס הינהן ואמר, "מוכן ומזומן.".

הוא מיצמץ בעינייו כדי שהדמעות לא יברחו.

עין הזעם נדחף באומרו- "שיהיה זריז, אני צריך ללכת." הוא מילמל סונרוס לגרונו.

"טונקס, תרצי לקחת את הזאב הקונדסי הזה לבעל?"

הוא לא חיכה להמשך. "נו, ברור. לא צריך לשאול אפילו. יאללה, תתנשקו ונגמור עם זה!"

טונקס הצמידה כמעט מיד את שפתייה לשפתיו של רמוס ושאר המוזמנים הסיתו את מבטם מהזוג המאושר.

דרמודה, אימה של טונקס, מחתה דימעה אחרונה

ומיהרה להכנס לביתה כדי להוציא את האוכל באמצעות "ווינגרדיום לביוסה".

טד, אבא של טונקס, לחץ את ידו של קינגסלי והודה לו.

ביל שוחח עם עין הזעם ואברפורת' בקשר למסדר עוף החול

והוויזלים -ארתור ומולי- העלו זיכרונות מחתונתיהם.

עם כל האושר שבאוויר לופין לא היה יכול שלא להרגיש בחסרונם של לילי, ג'יימס, הארי וסיריוס.

אבל הוא השתדל שזה לא יעסיק אותו באותו הזמן.

הוא משך את טונקס -שמאז ומעולם שנאה לרקוד-

לריקוד סלואו רומנטי לצלילי השיר 'perfect' של זמר מוגלגי מפורסם.

מנדגוס אכל ככל יכולתו כשהוא ממלמל, "מאז הוגוורטס לא אכלתי ככה".

כשסוים ריקוד הסלואו הזה רמוס לחש לטונקס,

"את יודעת שאני אוהב אותך, נכון, נימפדורה?"