יורשיי הקונדסאים:)

מצטערת שלא העליתי פרק הרבה זמן, פשוט הייתי עסוקה,( אהמ. אהמ המורה..) אז תהנו❤

פלאשבק;

הארי עמד ברחוב מלא מוגלגים וחיפש את רציף 9 ושלוש רבעים, ואז הוא ראה איש עם שיער שחור עד הכתפיים וילד קטן שנראה בערך בגילו של הארי עמד לידו, הם היו ממש דומים, ללא ספק זה היה בנו, אם כי היה לו עיינים כחולות, " אבא. מתי נעלה לרכבת? " שאל הילד את אביו בהתרגשות, " עוד מעט" השיב האב. ואז רצה אליהים אישה עם שיער בלונד- חום גלי ועיינים כחולות, " קדימה, בואו נכנס" אמרה האישה ולקחה את ידו של הילד, ולפתע, בניד עפעף, הם נעלמו, להארי לא הייתה ברירה, " סליחה" הוא מילמל לאיש עים השיער השחור הארוך. " אני לא יודע איך לעלות לרכבת להוג-" אבל האיש עם השיער השחור הסתכל עליו בשוק, " איך קוראים לך?" שאל האיש את הארי בקול רועד, " הארי פוטר" הוא מילמל והשפיל מבט, האיש כיסה את פיו בידיים רועדות והוא הסתכל על הארי בשמחה והתרגשות, " אהה..." הארי גימגם. " אני סיריוס בלק, אני לא מאמין שאתה הארי פוטר! שנים אני מחפש אותך!" אמר האיש בהתרגשות, הארי העיף מבט לצד השני. " אני הייתי החבר הכי טוב של ג׳ימס- אבא שלך." " אה. אז ככה קראו לו?" שאל הארי את סיריוס, " קדימה הארי, בוא נעלה לרכבת, " אמר סיריוס ולקח את ידו של הארי, והארי בהה בו, פעם ראשונה שמישהו נותן לו יד כי הוא רוצה, ולא כי הוא חייב. סיריוס הסביר להארי איך לעלות איתו לרציף ויחד הם עברו במחסום, " אבא! אבא!" הם ראו את הילד של סיריוסס קורא לו ורץ אילו, גם האישה רצה ואמרה תוך כדי " סיריוס! עוד שניה הרכבת יוצאת!! למה התע-" היא לא ספיקה לגמור את המשפט ומבטה נדד להארי, לשיערו הפרוע השחור כלילה, למשקפיו השבורים, לעניו הירוקות ולצלקת ברק שעל מיצחו, היא אחזה בחזה בתדהמה, " הארי פוטר?" לחשה, הארי הינהן, הוא לא הבין למה עושים עיניין כל כך גדול מיזה שנפתח לו הראש, " יש לו אותם עיינים, כמו של לילי.." מילמלה האישה ואז התעשתה, " אני אמיליה בלק, ה אישתו של סיריוס והחברה הכי טובה שלי הייתה לילי, אמא שלך"  היא אמרה בהתרגשות, " היי, אני ג׳ייסון בלק אבל כולם קוראים לי ג׳ייס" אמר הילד, " היי, אני הארי פוטר, כפי שהבנת" אמר הארי בחיוך, נשמעה שריקה,הם רצו מהר לרכבת, ושניה לפני שהארי עלה אז סיריוס משך אותו לחיבוק, " לא משנה מה, אתה יכול לשלוח לנו ינשופים, אנחנו מעכשיו כמו ההורים שלך" הוא אמר ושיחרר אותו, הארי וג׳ייס נופפו להם מהחלון של הרכבת עד שהחלה לנוע והארי וג׳ייס התמקמו בתא שלהם, הייתה שתיקה מביכה מעט ואז- " היי, אפשר לשבת פה? " ילדה עם שיער חום נפוח ושיניים קדמיות קצת בולטות עמדה בפתח, " בטח" אמר הארי ופינה לה מקום, הילדה הציגה את עצמה כהרמיוני גריינג׳ר, ובדיוק שסיפרה להם שהיא אוהבת ללמוד הדלת נפתחה בשנית ופרצוף עגול ומודאג עמד בפתח, " אני יכול לשבת פה? גירשו אותי מכל שאר התאים" הוא אמר בעצב, ג׳ייס פינה לו מקום ורמז לו ' בוא בוא, הכל סבבה' והילד ישב שם, בחיוך מאוזן לאוזן, " אני נוויל לונגבוטום" הציג את עמצו נוויל, " אהה שמעתי את אבא ואמא שלי מדברים על משפחת לונגבוטום, " אמר ג׳ייס בהירהור, לפתע נוויל הסמיק והשפיל מבט, הנסיעה עברה בנעימים, הם אכלו ממתקים, דיברו, צחקו, ואפילו זכו לפגישה מעצבנת עם ילד בשם דראקו מאלפוי, השנה הזאת שלהם עברה טוב, הם גידלו דרקון נרווגי נקוד, נילחמו בוולדמורט, גילו את הכניסה לאבן החכמים, והכל היה פשוט.. כיף. הארי וג׳ייס ניהיו צמד חמד, ומנהיגי החבורה שלהם, נוויל, הרמיוני, הארי וג׳ייס, הם קיבלו לא פעם ריתוקים על תעלוליך שהם עשו, ושלחו המון מכץבים לסיריוס ואמיליה, בהוגוורסט האר הרגיש בבית יותר מאי פעם.

אוקי, עשיתי שכאילו הארי פוטר ואבן החכמים, רק שהם לא רציניים ודכאוניים כאלה, הם שמחים וקפיצים, מקווה שתאבו..

נ.ב

סליחה אם יש שגיאות כתיב, אני כותבת את זה בטלפון.. 

הפרק הקודם