מה שהלב מסתיר

נ.מ רון

שוב.

עוד שנה בהוגוורטס ועוד שנה להתאמץ לא לאכזב אף אחד.

אני יודע שהציונים שלי היו לא-משהו. 

אני יודע שהארי הרמיוני - ואפילו ג'יני קיבלו יותר ממני.

אני יודע שאני מאכזב.

 "קדימה רון, הרכבת תכף מגיעה!" שמעתי את אמא צועקת.

"ג'יני, כל הכבוד שארגנת הכל יום לפני. אתה צריך ללמוד מאחותך, רון!"

נאנחתי.

התלבשתי וארזתי את המזוודה.

ירדתי לאכול ארוחת בוקר ופתאום נזכרתי- לא הכנתי את שיעורי הבית התורת הצמחים.

אוךך

 איזה כיף. עכשיו יורידו לי גם נקודות בית.

איזו התחלה נהדרת.

אולי אם הרמיוני תהיה לטובתי, יהיה לי זמן לעשות אותם ברכבת.

אבל ברור שהרמיוני לא תעזור לי. היא תהיה עסוקה בלהיצמד ל"קראש" שלה, הארי.

זה בכלל לא בטוח שהיא אוהבת אותו,  חשבתי.

"ילדים! תיכנסו לאוטו!" שמעתי צעקה מבחוץ.

ירדתי למטה וראיתי שכל המקומות תפוסים.

שוב אצטרך שבת בבגאז'. 

איזה כיף.

עוד שנה של סבל.

		הפרק הבא