ממשיכים הלאה...

"הארי קום! הארי, היום יום שבת..."

"אז למה אתה מאיר אותי כל כך מוקדם, טדי?!?"

"כי הם מגיעים היום!"

"טוב אני כבר קם."

טדי יצא בריצה מחדרו של הארי, כולו זורח ומאושר. הארי שפשף את עיניו והסתכל דרך החלון. זה היה יום בהיר. הוא קם ממיטתו, שם את משקפיו והתלבש במהירות. טדי בן ה-8 כבר היה במטבח ואכל קורנפלקס עם חלב.

"בוקר טוב ישנוני" אמר טדי. הארי הסתכל על טדי.

"היום בחרת צבע חום, אה?"

"כן- החלטתי שזה מתאים לי לבגדים" התחנחן.

הארי התקדם לעברו של המקרר והכין לעצמו כריך עם גבינה. כעבור חצי שעה הארי וטדי כבר היו בדרך אל אדרומדה.

"היום סבתא הבטיחה לי שתספר לי את סיפור על 'בביטי רביטי והגדם המתגעגע!!!" טדי הריע והארי הנהן.

"היא גם הבטיחה ש..." אבל הארי לא שמע את סוף דבריו.

*** (התחלת זיכרון)

"הארי חמודי, תקרא לג'יני לבוא, האוכל מוכן" קראה גב' וויזלי.

הארי הנהן ויצא החוצה. רוח קלה בידרה את שערו השחור והמבולגן. הוא ידע שג'יני מתאמנת לקראת משחק הקווידיץ' הבא שלה: ההרפיות מהוליהד נגד פאדלמיר יונייטד. גם לו לא היה הרבה זמן, עכשיו כשהוא הילאי- אין לו כמעט זמן לכלום! מרחוק ראה הארי את ג'יני קולעת עם קופאל מדומה לחישוק (שבעצם היה כמה מקלות מחוברות ובקצה חישוק מעץ).

"ג'יני. הי ג'יני, האוכל מוכן."

"שנייה, אני קולעת רק עוד פעם אחת"

ג'יני זרקה כל כך חזק דרך החישוק את הקופאל שהוא כמעט פגע בהארי ישר בפרצוף, עוד כמה סנטימטרים והייתה שוברת לו את האף.

"אתה בסדר?" שאלה ג'יני.

"כן, אבל כמעט הייתי צריך אשפוז ב'קדוש מנגו'".

ג'יני צחקה,נחתה וירדה מהמטאטא שלה.

היא רצה אל הארי ונישקה אותו נשיקה ממושכת על השפתיים. הארי הרים אותה באוויר והתמכר לתחושה. הנגיעה בשפתיה הייתה כמו חלום שלא רצה שיגמר.

אחרי זמן מה, התנתקו אחד מהשני.

"תחרות עד המחילה?" שאלה ג'יני בקולה השובב.

"לכי על זה" ענה הארי

בדרך, מעדו והתגלגלו במורד הגבעה.

כאשר נכנסו מחויכים למטבח הקטן, כל משפחת וויזלי והרמיוני כבר היו מסביב לשולחן.

"מה לקח לכם כל כך הרבה זמן? כבר הגשתי מנה ראשונה!" שאלה גברת וויזלי והניחה שתי צלחות מול הארי וג'יני. הרמיוני שלחה מבט מחויך לעבר ג'יני והארי וחזרה לצלחת שלה. רון בהה בשניהם במבט חודרני וחזר לצלחת שלו. הארי וג'יני ציחקקו בביישנות והתחילו לאכול.

*** (סיום זיכרון)

"...ואז נאכל צפרדעי שוקולד!" אמר טדי בהתלהבות.

"נשמע מצויין" ענה הארי וחייך.

הם הגיעו אל דרומדה טונקס ונקשו בדלת. דרומדה קפצה על טדי בחיבוקים ונשיקות.

"מה שלום הנכד המוצלח שלי?"

"סבתא! התגעגעת אליי?"

"ברור שכן. וואו שינית את צבע השיער לחום?"

"כן, זה מתאים לי לבגדים" שניהם צחקו.

"שלום הארי. כנס, שתה משהו."

"תודה גב' טונקס"

הארי נכנס לבית הקטן. טדי וגב' טונקס נכנסו לסלון והארי פנה אל המטבח. הוא היה קטן יחסית למטבח של הדרסלים, אבל גם נורא מזמן והשרה אווירה של חמימות. הארי שתה מים. היום ג'יני חוזרת. סוף סוף מ'טיול האחים' שלה. היא נסעה רק לשבוע אבל הוא הרגיש שהיא נסעה לשנה. הוא כל כך היה צריך אותה לידו. המגע שלה הרגיע אותו במצבים לחוצים, היא זאת שעמדה לצידו, תמיד. הוא הסתכל על טדי. גם טדי התגעגע אליה. בשבילו היא הייתה כמו אמא. היא האכילה אותו כשהיה תינוק, שיחקה איתו בשעות הפנאי, לפעמים כאשר ג'יני ישנה אצלם, היא הייתה מלמדת אותו קרוא וכתוב ואף משכיבה אותו לישון והארי היה אסיר תודה. את הארי,טדי החשיב לאבא. הוא זה ששמר עליו, טיפל בו. זה היה נורא מוזר בעיניו של הארי. ג'יני והארי- אמא ואבא?! רגע... בעצם למה לא? מה מוזר כל כך? אני בן 25 והיא בת 24. אנחנו ביחד כבר 7 שנים.

"הארי, תעשה לי שק קמח." טדי ביקש מהארי במבט מתחנן.

"בוא הנה" הארי העלה את טדי על גבו והתחיל לרוץ איתו בכל הבית כשטדי צוחק צחוק מתגלגל וגב' טונקס מוחאת כפיים. לאחר שק קמח, אכילת צפרדעי שוקולד וקריאתו המחודשת של 'בביטי רביטי והגדם המתגעגע', הארי וטדי נפרדו לשלום מגברת טונקס והם יצאו לכיוונה של המחילה.

באמצע הדרך, טדי שאל: "גם ויקטואר תהיה שם?"

"בהחלט. גם פרד הקטן ודניאלה..."

"וגם מולי השובבה" התפרץ טדי "אתה לא תאמין, היא פעם בטעות שפכה בירצפת על רצפת המטבח. איך שפרסי כעס, הוא כמעט התשגע!"

"אני מתאר לעצמי" ענה הארי בחצי חיוך.

לאחר זמן קצר נכנסו לחניית ביתם של משפחת וויזלי ויצאו מן המכונית. היו ריחות של בישולים ותבשילים. זה הריח כמו שוקולד ופודינג.

הם נכנסו לבית העקום וראו שלא גב' וויזלי מבשלת, אלא פלר ואנג'לינה.

"אי ארי, טדי!" פלר שאלה ובלי לחקות לתשובה רצה לחבק את שניהם.

"רוצים פודינג?" שאלה אנג'לינה

"אני רוצה, אני רוצה!"קפץ טדי.

"כמובן שאתה רוצה. אני קיבלתי את א'מתכון מאמא שלי" ענתה פלר מחוייכת כולה.

הארי גם קיבל מנה (למרות שהוא די סירב "לא צריך,באמת.")

לאחר שסיים את הפודינג שלו, הארי הרגיש מלא ושבע...

***

לאחר שהוא וג'יני סיימו את הארוחה, קבעו הוא, ג'יני, רון והרמיוני משחק קווידיץ' שניים על שניים. רון והרמיוני נגד הארי וג'יני. "אל תדאגי הרמיוני, אם תיפלי, אני מבטיח לתפוס אותך" אמר לה רון ונשק לה נשיק קטנה על השפתיים. הרמיוני הסמיקה קלות וחייכה. "אני מבטיח לתפוס אותך" חיקתה אותו ג'יני בשקט, כך שרק הארי היה יכול לשמוע אותה והוא בתגובה התגלגל מצחוק עד שכמעט נפל מהמטאטא.

לאחר שעה, ג'יני והארי ניצחו. "זה לא פייר! אני מצמצתי והם ניצלו זאת לטובתם. גם השמש סינוורה אותי ואני חושב שזבוב נכנס לי לעין."

"לא נורא" ניחמה אותו הרמיוני. "יהיו עוד הזדמנויות." רון נרגע קצת אבל עדיין האשים את השמש, הזבוב, החישוקים וכל דבר דומם או חי שהיה בסביבתם.

לאט לאט החשיך, והארי וג'יני החליטו ללכת לטיול באור הדמדומים, והשאירו את הרמיוני ורון לבדם.

***

"כדור הארץ להארי" צעק טדי

"מה קרה?" נבהל הארי ואוטומטית הוציא את שרביטו.

"אני יוצא אל ויקטואר בסדר?" שאל טדי, מבוהל קצת מתגובתו של הארי.

"או. קי" ענה הארי והחזיר את שרביטו לכיסו.

לאחר שתי דקות, גם הוא יצא מהמטבח. השמש כבר הייתה במרכז השמיים. מולי החזיקה בבן של אנג'לינה וג'ורג'- פרד ואודרי החזיקה בביתם השנייה של פלר וביל- דניאלה. הן ניהלו 'שיחת בנות'. הארי יכל לשמוע כמה קטעים כמו "מולי הקטנה דומה כל כך לפרסי, תסתכלי" או "אתמול הלכתי לחנות 'נעלי המכשפה' ותסתכלי מה קניתי..."

הוא ראה את מולי הקטנה בת ה-3 רצה אחרי נומים שניסו לברוח ממנה ואת הרמיוני מאחוריה, צוחקת למראה הנומים שצרחו. את טדי הוא ראה יושב עם ויקטואר ובונה איתה ארמון מבוץ. מסתבר שהם כבר הספיקו להכין גם עוגת בוץ.

"רוצה לטעום הארי?" שאל טדי.

"לא תודה, אני אוותר על התענוג."

"הי הארי" אמרה הרמיוני "אתה יודע אולי מתי הם יחזרו?" שאלה.

"אין לי מושג, אני שב.... תיזהרי!!" צעק הארי. נום אחד עף ממש לידה, ולמזלה היא התכופפה בזמן. "תודה הארי"

"על לא דבר"

"נום, נום בוא אליי... נומי, אך תפחד." שרה מולי הקטנה.

אדון וויזלי ישב בקצה השני של החצר, קרא עיתון וצקצק בלשונו. "עוד הפעם מישהו ניסה להתעלל במוגל מסכן. ניל הזה, הוא עוד ישלם! אוי בחיית זקנו של מרלין"

הארי הצטרף למשחק של מולי 'תפוס את הנום'. ככה עברו שעות בלי שירגישו. השמש ירדה והתחיל להחשיך. כולם נכנסו פנימה. בגלל שלא היה כל כך הרבה מקום, הילדים עלו לחדר של ג'ורג' ושיחקו במשחקים שהוא ולי ג'ורדן הביאו מהחנות שלהם. כל המבוגרים הצטופפו בסלון ודיברו אחד עם השני. הארי בהה באש של האח המפצפצת .

לפתע ... "הם הגיעו" הודיע ארתור.

הארי הציץ דרך החלון ואכן, הוא ראה חמישה ראשים אדומים כאש נכנסים דרך השער של המחילה. סוף סוף יוכל לפגוש שוב את ג'יני. לנשק אותה, להריח אותה, לאהוב אותה...

אני מוותרת על הזכויות לג'יי קיי רולינג.... בלה בלה בלה...

תגיבו--- זאת הפעם הראשונה שלי אז... תהיו נחמדים

*** רק רציתי לכתוב שבפרק הבא העלילה מתחילה להסתבך J ***

		הפרק הבא