אחרי המכתב

סופי נכנסה לחדרה שבהייבנפילד.

ואז משהו משך את ליבה. במקום בצבע אחיד, פרוותו של איגי הייתה צבעונית, עם גוונים של ירוק, כחול, סגול וצהוב.

מתי דקס הספיק להגיע לכאן? היא חשבה. ואז היא הבחינה בדף שהונח ליד הכלוב של איגי. היא הרימה אותו וקראה.

*****

''סופי, הכל בסדר?'' נשמע קולה של אדליין מעבר לדלת חדרה. ''את מסתגרת בחדר שלך כבר יותר מחצי שעה''.

סופי לא ענתה. היא לא הצליחה להגות מילים. היא הצליחה רק לבהות בשתי המילים האחרונות במכתב- אוהב, קיף-

ולבכות. הדלת נפתחה, אבל לא אדליין היא זאת שנכנסה, אלא ביאנה. ''סופי, מה קרה?'' שאלה ביאנה. ''אדליין אמרה לי שאת מסתגרת בחדר שלך כבר יותר מחצי שעה''.

סופי הושיטה לה את המכתב של קיף, המכותם בדמעות. ביאנה קראה אותו בדממה. היה כמה דקות של שקט. ''הוא מתכוון שהוא הלך לערים האסורות?'' שאלה ביאנה ושברה את הדממה.

''זה מה שאני חושבת'' מלמלה סופי. ''אני לא מאמינה שהוא עזב''.

''הוא עשה את זה בשבילנו. ובעיקר בשבילך'' אמרה ביאנה ברוך. סופי ניגבה את הדמעות מלחייה. ''אני יודעת. אבל בכל זאת- הלוואי והוא לא היה עושה את זה''.

''כמו שאני מכירה אותך, את לא תקשיבי למה שהוא אמר. את תחפשי אותו, נכון?'' שאלה ביאנה. ''ברור'' אמרה סופי. ''אני לא מוותרת עליו. אני בחיים לא אוותר''.

*****

אחרי שביאנה הלכה סופי החליטה לנסות לדבר עם קיף בטלפתיה.אקיף? היא שידרה.

דממה.

קיף? היא ניסתה שוב.

שוב דממה.

סופי ניסתה עוד כמה פעמים, והוא לא ענה. היא כמעט וויתרה, עד ש...

סופי?

קיף, בבקשה, תחזור. אתה לא צריך לסכן הכל בשבילי. 

אני כן. 

אתה לא. קיף, בבקשה תחזור.

אני לא יכול. ובבקשה תבטיחי לי שלא תנסי למצוא אותי. זה מסוכן מידי.

גם מה שאתה עושה מסוכן מידי. סופי התעתקשה.

קיף נאנח. אני יודע שאת עקשנית. אבל בבקשה אל תנסי למצוא אותי. אני לא שווה את הסיכון. 

אתה כן שווה את הסיכון. אתה שווה את הכל. בבקשה, קיף, אני צריכה אותך. אני אוהבת אותך. סופי פלטה את המשפט החארון בלי כוונה, אבל למרות זאת, המשפט הזה נשמע כל כך נכון.

קולו של קיף נשמע רך שאמר: גם אני אוהב אותך. מאז שפגשתי אותך אהבתי. וזה למה אני חייב לעשות את זה. אל תנסי ליצור איתי קשר שוב. אני לא אענה לך.

קיף, בבקשה- אבל סופי לא הספיקה לסיים את המשפט. הקשר הטלפתי בינהם נותק.

''אני אמצא אותך.'' היא נשבעה. ''אני לא אוותר עד שאמצא''.