לבנדר בראון כשגדלה

לבנדר קמה ממיטתה בפיהוק גדול והלכה לסלון.
"בוקר טוב, לבנדר" אמרה לה אימה, גברת בראון. "בוקר טוב, אימא" השיבה לבנדר, "ארוחת הבוקר שלך מחכה לך על השולחן. היום זה היום הראשון ללימודים."
                                                   ***
רציף ¾9. כמה זמן לא היתה בו. היא עלתה על הרכבת והתיישבה בקרון לצד התאומות פאטיל.
השלושה פטפטו כל הנסיעה, עד שהרכבת עצרה.
לבנדר עלתה על כרכרה, מלבדה היו בכרכרה את התאומות פאטיל. כשהכרכרה עצרה, לבנדר הלכה היישר אל האולם הגדול לאכול. הסעודה היתה טעימה מאוד, לאחר הסעודה היא עלתה למגורי הבנות והלכה לישון.
                                                   ***
בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל היא שמה לב ששיימוס פיניגן מסתכל עליה, היא הסתכלה עליו בחיוך והוא הסמיק וכבש את פרצופו לתוך הספר. בסוף הוא הטיס אליה מכתב. היא פתחה אותו ונדהמה לראות את המילים 'הי.. אמ.. אני חושב שאת.. חכמה ויפה... רוצה לצאת איתי?' היא הסתכלה עליו והבחינה שהוא הסתכל עליה, ושוב, כבש את פרצופו בספר, אחרי שבשנתה הרביעית הלכה איתו לנשף, היא באמת חשבה שזה רעיון טוב. 'כן' היא כתבה לבסוף בכתב עגול ויפה, והטיסה את המכתב לשיימוס. הוא קרא וכתב. הוא הטיס אליה את המכתב והיא קראה: '11 בינואר, זו יציאה להוגסמיד. בפונדק שלושת המטאטים' היא כתבה 'סגור' והטיסה אליו את המכתב. הוא סימן לה לייק בידו והיא סימנה לו בחזרה.

בתום השיעור, הם הלכו יחד לחדר המועדון והתיישבו על שתי כורסאות, אחד ליד השני.
היתה שתיקה. "אז... איך את מרגיש?" ניסתה לבנדר לפתוח בשיחה.
"הכל מושלם, הודות לך" הוא אמר, לבנדר חיבקה אותו והוא הסמיק, בעוד הם מתחבקים נשמעו צעדים מהמדרגות והם מיהרו להתנתק אחד מהשני. נוויל עמד בפתח.
הם חשבו שכשהוא יראה אותם הוא יתן להם קצת פרטיות, אבל זה לא קרה.
הוא התרווח על אחד הכיסאות ושם את רגליו על שולחן. "מה נשמע?" שאל. "בסדר" אמר שיימוס באנחה. "מעולה! אני גם מרגיש מצוין ו-" "נוויל, אתה לא מבין רמזים?" קטע אותו שיימוס בחוסר סבלנות בולט. "מה?" שאל נוויל בעלבון. "אנחנו רוצים להיות לבד" אמרה לבנדר וגילגלה את עיניה. "אה... או... או-קיי..." אמר נוויל והלך.
לבנדר ושיימוס התחבקו בשנייה שנוויל יצא, הם התחבקו כך כמה דקות ואחר הלכו לשיעור שיקויים ביחד.
"שלום לכם, העלמה בראון ומר פיניגן" אמר להם סלגהורן. "שלום, פרופסור סלגהורן" השיבה לבנדר והיא ושיימוס התיישבו.
שניהם בקושי הקשיבו בשיעור, עד כדי כך שסלגהורן נאלץ לנזוף בהם על כך.
לבנדר ניסתה להתרכז בסלגהורן, אך לא הצליחה. היא ראתה אותו מדבר אבל המילים לא נקלטו. בסוף היא התייאשה ולא הקשיבה.

                                                   ***
לבנדר נרדמה בחיוך רחב ובמחשבות נעימות, אבל החלום שלה לא היה כך:
הארי פוטר היה שם. כמה זמן לא ראתה אותו! הארי גונן בגופו על מישהו. שיימוס. וולדמורט היה שם. הוא צחק צחוק מזוויע וכיוון את השרביט שלו לעבר הארי. "הארי פוטר, זוז והנח לי להרוג את הנער, או שאני אתקרב ואהרוג אותו בעצמי!"
היא התעוררה בבהלה, מכוסת זיעה

--------

מקווה שאהבתם את הפאנפיק, אשמח לתגובות =)

		הפרק הבא