מלאך עליז יותר ממלא העץ קופים על גז צחוק

היה זה יום יפה, כי כל יום שבו העולם לא חרב הוא יום יפה.
זה גם בהחלט לא הזיק שהשמש זרחה, השמים היו בהירים וזמיר שר בכיכר ברקלי.
באותו יום נפלא, מלאך בדמות אדם סידר את הספרים בחנות הספרים העתיקים שלו מבלי לשנות בכלל את האופן שבו הם מונחים, ושרק לעצמו מוזיקה קלאסית.
הוא היה במצב רוח טוב כל כך שהוא כמעט לא כעס על הלקוחות שניסו לקנות לעצמם משהו, והם נדבקו באווירה השמחה ושקלו לא לצעוק על הנציג הטלפוני הבא שיתשאל אותם שאלון ספאם.
אותו מלאך, אזירפאל, בדיוק התעכב על עותק של המלט, המחזה האהוב עליו, כשהרגיש ידיים מכסות את עיניו ומביאות עמן אפלה.
"נחש מי אני?"
קרואולי היה קצת נבוך לעשות את התרגיל הזה, כמו שאזירפאל היה מובך להיות הקורבן, אך המבוכה היתה המטרה - קרואולי ידע. הוא המציא את המשחק הזה.
"קרואולי," אזירפאל ניחש נכונה, והשד עזב את עיניו אבל לא את המיקום שלו מאחורי כתפו.
"אזירפאל! רוצה שוקולד?" קידם את פניו קרואולי והושיט בונבוניירה שלא היתה עליו קודם.
מבטו של קרואולי התקמט לרגע כשגילה שצורתה של הבונבוניירה היתה לב ושהיה תלוי עליה פתק שכתוב עליו "למלאך שלי" בכתב מסולסל, אך הוא משך בכתפיו כי אחרי הכל לב היא צורה אקראית והתוכן של הפתק היה נכון.
"קח גם פרחים אם אני כבר כאן, הם צמחו בלי לעשות צרות," הציע קרואולי והקריץ מהאוויר ורדים אדומים. "ובקבוק יין, שיהיה לנו עם מה לחגוג בערב על יום סביר כזה."
בקבוק מהודר התגשם באוויר שבין ידיהם המלאות של אזירפאל וקרואולי ובדרך נס לא התנפץ כשפגע ברצפה.
תחת מבטם המשולב של אזירפאל וקרואולי הבקבוק הצמיח כנפי זברה ועופף למקום ריק ויציב על מדף.
"הייתי אומר שזה יותר מאשר יום סביר," אמר אזירפאל. "היום הזה הוא בהחלט נאה ותכול. יפה ופורח."
הוא חייך ונגע בורדים שקרואולי נתן לו, והוסיף: "עליז וגאה!"
אזירפאל הפנה את החיוך שלו לקרואולי, שהרים גבה ואמר: "עליז וגאה? תיזהר כשאתה משתמש במילים האלה ליד בני אדם, הם עלולים להגיע למסקנות הלא נכונות."
אזירפאל שקל להרים גבה בעצמו.
"הו, קרואולי," הוא נאנח, "אם אתה מתכוון למה שאני חושב, בני אדם מגיעים למסקנות האלה לגבי בכל מקרה! אם לשפוט לפי המנעד המסוים של ביטויים גסים שמכוונים אלי."
קרואולי ידע למה הוא התכוון וזה עכר את מצב רוחו שהיה יכול להיות מרומם. "אבל למה?"
אזירפאל משך בשפתיו ואמר: "בגלל האופן שבו אני מדבר או מתנהג או... משהו בהוויה שלי. והנוכחות שלך תורמת לכך."
"הנוכחות שלי?" הופתע קרואולי.
"אתה מסתובב לידי, אתה נחמד אלי - ואל תעשה לי פרצוף, אתה יודע שזה נכון. וסוג הדברים שאתה עושה ומביא, הבט בורדים ובשוקולדים האלה! זה נחשב רומנטי."
"אולי," רטן קרואולי. "עדיין לא הבנתי מה הקשר של זה לעניין."
"קרואולי, אתה נראה כמו גבר," הזכיר לו אזירפאל.
קרואולי הביט בגופו. "אה, נכון! אני באמת רוב הזמן... הו, זה מסביר הרבה."
"המממ," אזירפאל הגה, "ההנחה שאני הומוסקסואל בעצם שגויה רק כי אני לא גבר. ואני לא בדיוק מרגיש משיכה, בטוח לא לבני אותו מין. אף פעם לא התעניינתי במלאכים האחרים."
"ובשדים?" שאל קרואולי חצי במכוון.
"תלוי," ענה אזירפאל והסתכל לו בעיניים, "אם השד מעוניין בי."
קרואולי הסמיק.
"אולי. יש הרבה סוגים של מעוניין. אולי במקום להיות מלא תשוקה מורעבת השד מעוניין להחזיק איתך ידיים ולדלג בשדה פרחים ולחלוק איתך עוגה ולנשק אותך על האף, אבל זה לא שדוני במיוחד מצידו."
"הייתי אומר ששד שהתפטר מהגיהנום יכול להרשות לעצמו לעשות ככל שליבו חפץ," הציע אזירפאל. "אבל אם זה מדאיג אותך אני יכול לנשק לך את האף, כשנחלוק עוגה בשדה פרחים."
"נשמע בסדר," מלמל קרואולי.
"האמת היא שאני תוהה לגבי נשיקה על הפה," הודה אזירפאל. "כלומר, יצא לי לנשק מעט בני אדם-"
קרואולי התלבט אם הוא מקנא.
"אבל הפה שלך, באיזה טעם הוא יהיה? אותו דבר כמו פה אנושי? ואם לא, האם הטעם יהיה דומה לגופרית? לתפוחים?"
שניהם נזכרו בחטא האדם הראשון.
"בטעם דבש וחלב, בשבילך," אמר קרואולי.
הוא נשען מעט קדימה על גופו של אזירפאל.
המלאך העביר בנקישת אצבע את הבונבוניירה והורדים לארונית ואגרטל בהתאמה.
בידיים פנויות, הוא תפס את השד ודחף אותו בעדינות כנגד מדף ספרים.
אם לקוחות שעברו ליד אותה פינה של החנות היו נבוכים לתפוס שני גברים לכאורה מתנשקים, זאת בעיה שלהם.
הם אלה שנכנסו לחנות של המלאך הכי עליז בלונדון.