חיות הפלא

סיפורה של הדוויג

זה היה בערב קריר שבו איש גדול מימדים ניגש אל החנות והסתכל על החיות השונות. ניסיתי לנמנם אך כאיש ענקי צועד בכבדות על מרצפות העץ זה אתגר. הוא הביט בינשוף שלידי שזה סובב את ראשו והשמיע קול צרוד בתקווה לאוכל. האיש פנה אל המוכר ואמר "הינשוף נשמע צריך אוכל" ולשמחתו של הינשוף מיד ריחפו לפיו שלושה גרעינים.

האיש הסתובב אליי ובחן אותי בזמן שניסיתי לישון אך מיד קרא בקול גדול "בדיוק בשביל הארי ינשוף כזה!".

בעל החנות חייך ומסר אותי עם הכלוב לאיש עם חיוך חמדני על הפנים, הסתכלתי בפניו של המוכר במבט כעוס וקיוויתי שהאיש הגדול נחמד.

הבטתי על הסמטה החשוכה בזמן שעפתי על האופנוע. ידעתי שהשנה זה יקרה. קיוויתי שלא יקח אותי איזה ילד גועלי מסליתרין אלא ילד חכם מרייבנקלו.

"מה עשיתי רע" שאלתי את עצמי בזמן שהאיש שם אותי על עגלה עם ילד דקיק ושיער שחור מבולגן.

עכשיו אני יודעת שלא אשרוד את השנה הזאת, כבר ממילותיו הריאשונות ידעתי שאין לא מושג קלוש על קסם. בטוח בלילה הראשון הוא יפוצץ אותי עם השיקויים של איזה מורה גועלי.

אני מאחלת בהצלחה לעבור את המחצית, אני לא מבינה, אני בכלל לא רוצה להיות עם ילד של מוגלגים!

מה עשיתי לך עולם?

		הפרק הבא