אלבוס סוורוס פוטר

היצור המקולל
אלבוס סוורוס פוטר שוטט בחדרו. משהו הטריד אותו, אך הוא לא ידע מה.
הוא זכר היטב את הלוויתו של חברו הטוב סקורפיוס..
שבוע לפני כן, משפחת מאלפוי ומשפחת פוטר טיילו יחדיו. סקורפיוס הוא זה שהציע זאת. אך, בעת הטיול הגיח מהר יצור אדיר, שילוב של מין דרקון מוזר ובת ים. שתי המשפחות נלחמו ביצור זמן רב וניצחו אותו, אך לא לפני שנשך את סקורפיוס. ככל שעבר הזמן הפצע נהיה גרוע יותר ויותר.. ככל שאלבוס חשב על זה יותר, כך גדל מספר הדמעות בעיניו. סקורפיוס היה חברו הטוב ביותר. אלבוס זעם על המפלצת והחליט להשמידה.
הוא ידע שאביו לעולם לא יסכים שיעשה זאת, ולכן החליט לעשות זאת לבדו. כשהגיע הבוקר יצא אלבוס לדרכו.
הוא לקח איתו:
שרביט - להילחם איתו
מזון – לאכול
ומגוון שיקויים – למקרה הצורך
כשיצא לדרך קיווה שיוכל למצוא את היצור במהירות – כדי שהארי, אביו, לא יתחיל לחפש אחריו.
הוא הלך זמן רב, אך לבסוף מצא את הנהר. הוא התקרב באיטיות אל המפלצת (שישנה באותו הזמן) ותקף אותה! נראה שהמפלצת נפגעה קשות מלחשיו. המפלצת זעמה עליו, היא התקרבה אליו עוד ועוד ונשפה עליו אש. אלבוס היה נשרף אלמלא ידע לחש מגן.
הם המשיכו להילחם ללא הכרעה - המפלצת חומקת מלחשיו של אלבוס ואלבוס חוסם את לחשיה.
פתאום הבחין אלבוס במשהו. הוא ראה דמות גבוהה במעיל שחור ובמשקפיים בוהקים. הדמות התקרבה אליהם יותר ויותר וצעדיה הרעידו את האדמה.
הדמות התקרבה יותר ויותר ואלבוס הסתנוור ממבטה. הדמות הגיעה ושלפה שרביט. במילת פקודה אחת – מי הנהר געשו עוד ועוד ונעלמו. לאלבוס לא היה מושג מה קורה כאן.. אין לחש שמעלים מים!! אבל העניין שיחק לטובתו. המפלצת, לא עמדה ביובש ההולך ומתהווה, ונמוגה לה לעולם שכולו מפלצות.
הוא היה אמור לשמוח, המפלצת מתה, אבל הדמות המשיכה להתקרב אליו. אם היא הפעילה לחש שלא קיים – טוב.. אולי יהיו עוד כאלה? הוא החליט לברוח למקום רחוק. הדמות פשוט עפה בעקבותיו. בלי מטאטא. בלי שרביט. פשוט התעופפה בעקבותיו. כעבור זמן מה אלבוס הבין שאין מנוס. הוא ישב וחיכה לדמות. הדמות התקרבה אליו. היא שלפה את שרביטה ויצא ממנו זוהר אדום. פתאום נמלא אלבוס בחופשיות. הוא הרגיש שהוא מרחף. הוא לא ידע למה, אבל הלך לביתו כשחיוך מרוח על שפתיו. זה הולך להיות כייף, חשב..

המשך יבוא...