דני פוטר/ פאנטום

זה היה יום רגיל בשביל דני- אתם יודעים איך זה: להילחם ברוחות בלילה, ולהילחם לא להירדם בשיעורים בביה"ס בבוקר.

אך כל השגרה עמדה להשתנות, ולדני לא היה מושג מזה.

-------------------------------אחרי יום מתיש בבית הספר--------------------------

"אוי זה היה יום נורא, ועכשיו אני צריך לחזור הביתה ולהיות עם ההורים ציידי הרוחות שלי" דני נאנח, מקטר כרגיל לסאם וטאקר. 

"אוי יהיה בסדר, תפסיק להתלונן" סאם אמרה לדני, מזעיפה פנים.

דני נפרד מחבריו והלך לדלת ביתו. לפני שהוא הספיק אפילו לפתוח את הדלת, הוא שמע רעש כנפיים מבפנים. מאוד מבולבל, דני פתח את הדלת וראה את הוריו יושבים בסלון, עם מבטים עצובים וינשוף על הספה. רגע, ינשוף?

"אמא, אבא, מה קרה?" דני שאל מודאג. אמא שלו סימנה לו לשבת בכורסא מולם. דני הוריד את תיק בית הספר שלו והתיישב על הכורסא. אמא שלו, מדי פנטון, נשמה עמוקות והתחילה לומר: "דני.. מה שאתה לא יודע זה…" ואז אבא של דני, ג'ק פנטון, התערב: "אתה מאומץ"

מדי ישר צעקה עליו: "ג'ק!" והתחיל ריב ביניהם. 

אך דני לא שמע דבר. כל עולמו נשבר. 'אני מאומץ?? איך זה הגיוני??? דני חשב לעצמו בלחץ. כעבור 5 דקות הוא הצליח להתפקס על עצמו והוריו כבר לא רבו. הוא הביט בהוריו במבט שואל ומדי המשיכה מה שאמרה לפני שג'ק הפריע לה- "נשמעה דפיקה על דלת ביתנו לפני כ15 שנה ושם היית, עטוף בשמיכה בתוך סלסלה, עם פתק מוצמד. בפתק נאמר שהוריך נרצחו ונאלצת להישלח רחוק כדי להרחיק אותך מהסכנה." אמא שלו שתקה כדי לתת לו לעכל ואז אבא שלו המשיך: "יש לך אח באנגליה. משם אתה במקור. אה ואתה גם קוסם!"

ההורים שלו שתקו כדי לתת לו לעכל אבל דני פרץ בצחוק: "ברצינות חבר'ה כבר חשבתי שאתם רציניים. אני לא מוציא שפן מהכובע"

דני ציפה שהוריו גם יצחקו, אך הם היו רציניים: "אנחנו לא צוחקים דני." ואז דמי שלפה מקל עץ מקופסה והחזיקה בה "מגיל 11 עד 17 הייתי בבית ספר באנגליה, שם נולדתי. התאמנתי על קסמים בביה"ס המיוחד הזה, ולכן אני קוסמת. זה גם למה האפוטרופוס שלך שלח אותך אליי" היא נפנפה במקל והכורסה עליה דני ישב התרוממה עם דני עליה. דני לא האמין. הוא מאומת, מאנגליה ויש לו אח. אה והוא קוסם. הכורסא ירדה לאדמה, ודני נשם עמוק: "טוב אז.. מה עכשיו חבר'ה?" 

ג'ק קם והלך למטבח. דני הבין שבטח קשה לו. מדי הביטה בבנה האהוב שאותו גידלה ואמרה: "אתה תיסע לאנגליה לבית הספר ללמוד קסמים, ותכיר את אחיך. אבל תיזהר, אלו זמנים מסוכנים באנגליה הקסומה. לכן דמבלדור, הוא האפוטרופוס שלך ומנהל בית הספר שאליו אתה הולך, משוכנע שכדאי לחזק בך את הקסם.

השם המלא שלך הוא דני סיריוס פוטר והנה דפי עיתון עם פרטים על אחיך. מחר בבוקר נסיע אותך לשדה התעופה." מדי קמה ללכת למטבח: "ג'ז כבר מעודכנת. היא לקחה את זה קשה יותר ממך האמת. ואני יודעת שזה קשה, אבל אל תגיד כלום לטאקר וסאם חוץ מזה שאתה עוזב לאנגליה כי קיבלת מלגה." 

כעבור עדכון עצוב של דני לטאקר וסאם דני קרא פרטים על אחיו בדף העיתון הראשון ונכנס לשוק: 

"הארי ג'יימס פוטר, הוריו נרצחו על ידי קוסם אפל מרושע. הוא נשאר בחיים אחרי קללה שהרגה את כל הקוסמים שפגעה בהם, כתינוק רק בן שנה".

בדף השני היה כתוב: "הארי פוטר, מונע מקוסם מרושע לחזור בכך שהורג מורה מרושע"

בדף השלישי- "הארי פוטר מונע מוות של תלמידה בכך שתוקע חרב עתיקה בגרון של מפלצת עתיקה"

בדף הרביעי- "אסיר משוחרר רודף אחרי הארי פוטר"

בדף החמישי- הארי פוטר המשתתף הרביעי בטורניר הקוסמים המשולש, על אף היותו לא בגיל"

זה היה בניסוחים שונים, אך זה היה העיקר. אח שלו היה בן גילו- כלומר תאום.

דני חשב שהוא עבר הרבה, אבל הארי מתמודד כבר המון זמן עם דברים משוגעים. 

דני קם מהכורסא, והמשיך לקרוא בעודו עולה במדרגות ונכנס לחדרו.

--------יום חדש----------

דני ישב לו בטיסה לאנגליה, נזכר בנסיעה..

דני נפרד מג'אז, שנראתה אבודה. 

"אל תדאגי ג'אז" דני אמר והוסיף "את תמיד תהיי אחותי הגדולה, לא משנה מה"

ג'אז חיבקה אותו ולחשה "תשמור על עצמך" ודני חיבק אותה חזרה.

דני הביט בסאם וטאקר, חבריו הוותיקים. אף אחד מהם לא אמר דבר, אבל מבט היה יותר ממספיק. הם הנהנו והוא נכנס לרכב, שם כבר היו הוריו.

הם נסעו לשדה ועברו את כל הבדיקות. מפתיע שהצליחו, כי ההורים שלו תמיד נוסעים איתם ציוד ציד רוחות. הם עברו את אזור החנויות בלי להסתכל, והלכו ישר למושבים.

דני היה לחוץ מאוד. זה לא רגיל שהוריו שתקו במשך שעות ולכן הרגיש הקלה כשאמו פנתה אליו. כמובן עד ששמע מה היה לה לומר: "תציג את עצמך בביה"ס כדני פנטון, תלמיד שעבר מאמריקה. אפילו אל תציג את עצמך להארי. אין לדעת מי אויב ומי חבר." 

דני הינהן והיה מפוחד מאוד מבפנים. הוא נלחם בעצמו מהעתיד, במלך הרוחות, בציונים גרועים ועוד, אבל משהו במה שאימו אמרה הפחיד אותו.

אחרי מספר שעות הם נחתו.

וישר לקחו מונית לאיזה רחוב עם שם אנגלי. דני היה מרותק לנוף. או אולי פשוט הוא התמקד בו להסחת דעת?

דני ואמא שלו ירדו מהמונית והלכו למול מבנה מוזר בשם "הקלחת הרותחת" שרוב האנשים התעלמו ממנה .

ג'ק איחל להם בהצלחה והמשיך למלון, הוא העדיף ככה. 

דני ראה שאמא שלו מהססת, אז הוא נכנס. 

המקום היה שוקק חיים באנשים שלבושים מוזר עם גלימות, כובעים מחודדים ואפילו בחור בחצאית בלט. אמא שלו נכנסה אחריו וקידמה אותו בין האנשים לסימטה אחורית. 

"אמא, מה אנחנו עושים פה?" שאל דני

מדי הוציאה את השרביט "אנחנו עומדים להיכנס לאזור הקניות הכי שוקק חיים בכל אנגליה הקסומה- סמטת דיאגון". היא טפחה על הקיר עם השרביט והקיר זז וחשף רחוב מלא חנויות יפות. דני התקדם יחד עם אימו. היו המון אנשים ברחוב, אבל דני לא היה קורא לה שוקק חיים. מדי הבחינה במבטו של דני ואמרה: "יש פה המון אנשים בקניות להוגוורטס ובחופשים"

דני הינהן. הוא קרא על הוגוורטס בעיתונים.

מדי הובילה אותו לחנות בשם "אוליבנדר".

ברגע שהוא נכנס לחנות, הוא קלט 3 דברים- המון שרביטים, שאימו לא נכנסה וזוג עיניים נוצצות מביט בו.

העיניים כמובן היו שייכות לאדם.

"מי אתה?" דני שאל. הבחור שהביט בו חייך ואמר: "אני גאריק אוליבנדר, בעלי החנות. ואני לא רגיל לראות בני 15 שבאים אליי לשרביט ראשון."

דני חייך לחוץ, האדם הזה ידע המון.

הבחור נעלם לשנייה וחזר עם קופסא "תנסה את זה- עץ אלון, 12 ס"מ עם ליבת חד קרן" דני לקח את השרביט ולא ידע מה לעשות. אוליבנדר הביט בו בציפייה אז דני פשוט נופף ביד ולא קרה כלום. אוליבנדר חטף את השרביט מידו של דני ומיד הביא שרביט אחר ואמר: "אני תוהה מה יקרה אם ננסה את זה.. לא צפוי בהחלט"

דני פנה לאוליבנדר "מה לא צפוי?" אוליבנדר הביט בו "כשהלכתי להביא את שרביט אחר, היה נראה כי השרביט הזה נמשך אלייך. תנסה" הוא הביא לו את השרביט ודני נופף. מיד 3 שרביטים אחר נעמדו על השולחן וסוג של 'השתחוו'. אוליבנדר היה בשוק "מעולם לא ראיתי דבר כזה. נראה כי מצאנו את השרביט שלך. עשוי עץ אפרסמון, 10 וחצי ס"מ ו..ליבת זנב של ת'סטראל. יש רק עוד שרביט אחד עם ליבה זו, והוא נוצר לפני שנים. אומרים שאותו שרביט נוצר על ידי המוות עצמו. מעניין מאוד.. מעניין מאוד…" באותו רגע מדי נכנסה "תודה לך אוליבנדר." ושמה מטבעות מורים על השולחן אוליבנדר הביט בה בחיוך "מדי פנטון… עץ מייפל, 11 ס"מ, ליבה משיער חד קרן." דמי הנהנה "בוא דני" דני לקח את השרביט שלו, נופף לאוליבנדר לשלום, ויצא מהחנות 

מדי ישר חייכה אליו "עכשיו לבנק, גרינגוטס" היא סימנה על מבנה בסוף הרחוב. דני ואימו התקדמו לשם ונכנסו. המון אנשים נמוכים התרוצצו שם ומדי הסבירה בלחש לדני "אלו גובלינים"

היא ודני התקדמו לעבר עמדה עם גובלין, וכשהגיעו מדי אמרה: "מר פוטר רוצה למשוך מהכספת שלו." הגובלין התכופף מעבר לעמדה והביט בו בחיוך מלחיץ "האם למר פוטר יש את המפתח שלו?" מדי הוציאה ישר מפתח מוזר מהכיס והניחה על הדוכן ששימש כעמדה. הגובלין החזיק במפתח למספר שניות והחזיר אותו למדי בהנהון. "נראה כי הכל תקין. גריפהוק ילווה אתכם לכספת." מיד בא גובלין אחד ומשך לדני בשרוול "בוא איתי מר פוטר"

לדני היה מוזר שקוראים לו פוטר אך הוא הלך אחרי הגובלין. הם נכנסו- הוא, אימו והגובלין לעגלת פחם ישנה שמיד נסעה. דני לא חטף בחילה, אבל אימו לא נראתה טוב מהנסיעה המהירה.  הם ירדו מהקרון כשהגובלין אמר "להתרחק" ומיד תקע את המפתח בפתח דלת ענקית. היא זה לבד וחשפה המון מטבעות. דני היה בשוק "לא חשבת שההורים שלך ישאירו אותך בלי כלום, נכון?" דני הבין שמדובר בהוריו הביולוגיים. דני לקח ארנק שאימו הביאה לו שהיה בו משהו שנקרא לחש הגדלה ומילא אותו. לאחר מכן הם יצאו מהבנק לאחר נסיעה מבחילה נוספת, וקנו גלימות, ספרים וינשוף. "מחר אביא אותך לבית הספר דני. אבל כשתיכנס תהיה לבד." 

והם יצאו מסמטת דיאגון ונסעו למלון.

---היום הגדול---

דני התעורר מוקדם בבוקר כדי לארגן הכל. הינשוף שלו- סקאלקר, עשה רעש מהתרגשות.

מדי וג'ק ישנו בחדר נפרד.

כשהגיעה העת לצאת, דני לא עוד לא ידע איך יגיעו. הוא שמע על הרכבת לשם, אבל לא זו לא הייתה תחילת שנה או סיום חופש. מדי דפקה לו בדלת החדר "מוכן?" דני פתח את הדלת והינהן, מחזיק בציוד. מדי אמרה היא הושיטה לו יד והוא לקח אותה. מיד הוא הרגיש צביטה בבטן והעולם הסתחרר. לפתע הם היו לדי תחנת רכבת

"מה זה היה?" דני שאל. מדי ענתה לו "מפתח מעבר" היא הורידה טבעת מהיד שבה אחז. דני לא קיבל הסבר מה זה מפתח מעבר כי בדיוק הגיע בחור ענק ולידו איש זקן. מיד הבחור הענק דיבר: "שלום, אני רובאוס האגריד. שומר הקרקעות והמפתחות של הוגוורטס. וזה אלבוס דמבלדור, המנהל הכי טוב שהיה לבית הספר"

האיש הזקן חייך "היי דני. אני מקווה מאוד שתהיה לך שהות נעימה, האגריד ילווה אותך לכניסה. מזל שה רק היום השני, הא?" דמבלדור קרץ להארי. 

הארי הינהן, חיבק את אימו והלך עם האגריד לסירות עץ. הוא חזה ביופי של בית הספר. לאחר הירידה מהסירות הוא נעמד ליד דלת ענקית "חכה פה" אמר האגריד ונכנס, סוגר את הדלת אחריו. דני שמע על המיון מאימו. הוא יעבור זאת תכף. הדלת נפתחה ודני נכנס. כל האולם הביט בו. בדני עברה תחושת זיהוי רוחות וראה שיש מספר תלמידים שמדברים עם רוחות לבנות כאילו כלום. הוא קרא עליהן, וחשש שיהיה צריך להתמודד איתן, אך כנראה שלא. אלו רוחות בית הספר. דני הלך לו והתייצב מול מצנפת המיון. מיד מורה לבושה ירוק הרימה אותה ודני התיישב בשקט. את המתח באולם היה אפשר לחתוך בסכין. המצנפת נחתה על ראשו "ובכן.. המון אומץ וגם נאמנות. אין הרבה שכל ואין ערמומיות.. הו? מה זה?" המצנפת השתתקה וצעקה לאחר כמה שניות "גריפינדור!" השולחן של גריפינדור קרא בקול ומדי בית הספר של דני, שלא זכר ששם אותם, השתנו לצבעי אדום זהב עם סמל האריה. הוא הלך והתיישב ליד בחור ג'ינג'י. הארוחה החלה. דני היה בשוק מכמות האוכל שהופיעה פתאום. דני דיבר עם כמה אנשים. גם מהבית שלו וגם מרייבנקלו והפלאפף. סלית'רין היו קרים כמו ששמע. כולם התמקדו בדבר אחד בערך- למה הוא עבר עכשיו. הוא תמיד תירץ ב: "מעבר דירה זה נורמלי." הוא פנה לבחור הג'ינג'י לידו "היי, אני דני." הבחור בלע את העוף שהיה לו בפה "רון, רון וויזלי". דני היה בשוק, הוא היה אחד החברים הטובים של אח שלו. הוא הביט קצת עמבר לרון וראה נער ונערה מסתכלים עליו. הוא ניחש שאלו הרמיוני ו.. הארי. דני התעלם קצת מרון שדיבר בפה מלא והתחיל לאכול.