נוטרי הטבעות

זהו הפרק הראשון, מבוסס על עלילה שיצרתי בזמנו כאשר סיימתי לקרוא רת הטרילוגיה. השם 'נוטרי הטבעות' מתייחס לאלרונד, גלדריאל וגנדלף, המחזיקים בשלוש טבעות-הכוח של העלפים, ואולי גם לעוד כמה דברים. אם הפרק הראשון יתקבל טוב, אוסיף עוד פרקים.

אולם השיש רחב-הידיים היה מלא מפה לפה, וסביב שולחנות הלבנה המפוארים נשמעו צלילי שיחה עליזה, מרובת משתתפים. האורחים כולם עסקו באכילה, שיחה ושתייה, חוגגים את המאורע המיוחד. לא בכל יום מתחתן זוג מלכותי ורם מעלה כזה, בוודאי לא זוג שתרם להצלת הממלכה כה רבות. עלילותיהם של השר פרמיר והגבירה אאווין נודעו לתהילה בכל ארצות המערב, אך ברוהן וגונדור יותר מכולן. מובן מאליו שלאירוע כזה יגיעו שגרירים מכל האזור, ואף ממקומות כה נידחים עד ששמם טרם נשמע בכל ארצות המלך.

ואם במלך עסקינן, זה זמן-מה שהוא נעדר מן האולם, על אף היותו אורח הכבוד. דמותו התמירה והאצילית לא נראתה בכס הגדול שהוכן לכבודו באולם, אך לא נמצא אדם אחד שהלין על כך - המזון היה משובח והשיחה מרתקת, ובראש השולחן המרכזי ישבו החתן והכלה, נושא חשוב לשיחה בפני עצמם. תרמה לכך גם סקרנותם של האורחים, שהחלו להתעניין בשליחיהן של הארצות הרחוקות.

היו שם שרי גמדאים, זקנם הארוך משתלשל כמעט לתוך מנות האוכל הטובות, שרי עלפים נאווים מריבנדל ולוריין הרחוקות ואף שני זוטונים, פריאיין בלשון הנעלה. הללו עוררו סקרנות למעלה משאר השגרירים, אף יותר משליחי הארצות שנכנעו למרות המלך, אלו שנשלטו בידי האפלה ממזרח. אך זה שנה אחת חלפה מאז נפלה מצודתו של שר האופל, וכבר באו משרתיו להתדפק על דלתות המלך ולבקש מחילה. וזוהי הסיבה להתעניינות הרבה בזוטונים; כי הללו, או הוביטים בלשונם-שלהם, חדרו לתוככי הארץ השחורה והשפילו ארצה את הצריח האפל, וסייעו בהפלת רפאי החשכה מצריח הכשפים אשר מעמק מורגול.

אך אלה השניים, שמפאת גודלם הבלתי-רגיל לגבי הוביטים אולי לא ראויים היו להיקרא זוטונים, כלל לא שמו לבם לקהל הגדול. השניים שקעו בשיחה ארוכה עם מלך רוהן הצעיר, אאומר, ונראו כחבריו הטובים.

כל באי האולם שמחו וצהלו. רק אדם אחד ישב בדד בפינת החדר, אדם גבוה שנראה כאחד הנוטרים מן הצפון בלבושו האפור והבלוי. עיניו היו אפורות, כעיניהם של רוב בני גונדור, שיבה זרקה בשערו הכהה השופע. חרב ארוכה היתה חגורה למותניו, והוא ישב, עישן מקטרת גדולה ונראה מהורהר. ראשו נשען על ידו הימנית, ועיניו לא היו ממוקדות.

שעה קלה לאחר מכן נפתחו דלתות האולם, ופנימה נכנס אדם מסתורי, גלימת מסע לגופו וברדס לראשו. הוא ניגש היישר לפינתו של הנוטר, והשניים התלחשו ביניהם זמן-מה, ואחר חמקו אל מחוץ לאולם, דרך פתח צדדי.

"ובכן, העניינים יגיעו לכדי גמר בקרוב," אמר הזר המסתורי.

"כך זה נראה," ענה הנוטר, "ונראה שעלי יוטל, כתמיד, להביאם לכך".

אחר דיברו ביניהם בשפה זרה ומוזרה. מדוע עשו זאת, אם ראו צל חולף או חשדו באי-זה דבר, זאת לא נודע.