רקבון

דראקו השתכר יותר מהרגיל באותו הלילה, זה היה כמעט סוף השנה השישית.

דראקו היה בדרכו חזרה מהמטבחים בשעת לילה חצי מאוחרת, לא יותר מאחת עשרה, אך הטירה הייתה ברובה שקטה למעט צעדים של נערים מחוץ למיטה לאחר כיבוי אורות ודראקו שהלך בצעדים כושלים אל דלת המועדון של סליתרין. 

הוא לא היה במצב רוח באותו יום, באותו השבוע, חודש ושנה. למעשה דראקו הרגיש שהוא נעלם לחלוטין וכל מה שנשאר ממנו היה רק כלי ריק שעובד על אוטומט. 

הוא נכנס בצעד שיכור אל תוך המועדון בתקווה שהוא ריק ושהוא יוכל להזרק על הספה הגדולה מול האש. 

אך ברגע שנכנס אל ההיכל הוא ראה שם את פנסי, בלייז גויל וקראב. יושבים וצוחקים להם מסיבה שלא עניינה את דראקו.

"דראקו!" צווחה פנסי, קמה לקראתו אך דראקו עצר אותה בהינף יד
"מה אתם עושים ערים?" הוא שאל, הבל הפה שלו מסריח מוויסקי אש " כבר אחרי כיבוי אורות ילדים צריך ללכת לישון !" הוא אמר בגחוך מזלזל בעודו מניף את ידיו באוויר.

בלייז גיחך "ומה אתה עושה ער נחש קטן ?" הכיש חזרה, בלייז גם הוא היה קצת מעופף בעצמו בעקבות הג'וינט שעבר בניהם כמה דקות לפניכן. 

"נחש? אתה לא טועה בלייז יקירי, אני בהחלט נחש, יורש העצר של סליתרין" התחיל דראקו "אני כל מה שסליתרין מייצג : 

אני נחוש, מה שאני רוצה אני משיג 

אני מנהיג, אי אפשר להתעלם ממני 

אני שאפתן והכי חשוב אני ערמומי, אני ארסי, אני לא רואה אחרים רק את המטרה, אנשים הם כמו חיילים 

אתם מבינים אני סליתרין כי אני רקוב, מבפנים אני רקוב. גם אם הייתי רוצה להיות טוב הייתי הורס גם את זה, הרקבון שלי מתפשט אני נוטף רוע" הוא דיבר בשצף, המילים שלו היו מבולבלות והטונים שלו עלו עד ששאר תלמידי סליתרין יצאו מחדרם לראות על מה כל הרעש.

"ואם אני רוצה להיות בסדר? הכוונות שלי לא רעות אני רק רוצה להיות טוב לא לשרוף גשרים" דראקו נפל לרגליו

"תאמינו לי בבקשה ממכם אני אדם טוב אבל רקוב בבקשה תאמינו לי, אני רק רוצה לנשום" 

משם דראקו כבר לא זכר הרבה, רק את הדמעות המלוחות שלו ואת בלייז לוקח אותו למקלחת. 

ביום שלמחרת זה קרה, דראקו עמד עם השרביט שלו אל מול דמבלדור והתנצל שוב על הרקבון שבתוכו.

אך זה לא עזר והרקבון התפשט ובמקום אדם נשאר רק כלי ריק ורקוב.