סלית'רין, זה רע?

השמש החלה לזרוח, לוק פיין התעורר ופיהק פיהוק רחב, השמש השחילה מבעד לווילון קרן שמש חמימה שהאירה את החדר.

לוק קם ממיטתו והלך לכיוון המטבח לבדוק מה אימו הכינה לאכול באותו הבוקר.

"אמא, מה הכנת לאכול?" הוא שאל בעייפות.

"פנקייקים! בדיוק כמו שאתה אוהב" אמרה אימו וחייכה אליו חיוך קורן מבעד למיקסר.

"תודה אימוש! אין עליך בעולם!" אמר לה ורץ לחבק אותה.

"ולוק.." הוסיפה אימו לאחר שהתכופפה והשיבה לו מבט חודר לעיניו "אני ואבא החלטנו לספר לך היום משהו, ולכן לא תלך ללימודים היום.. בסדר?"

לוק הביט בה במבט חשוד, הניד את כתפיו ואמר "בסדר".

***

לוק הביט לחלופין בעיניו המוטרדות של הוריו ושאל "רציתם לומר לי משהו?"

"כן" ענתה אימו "אז... טוב אני חושבת שנתחיל בלספר לך את העבר שלנו."

אימו של לוק הביטה בעיניו של בעלה, בראד, והוא התחיל לספר.

"אני ואימך נולדנו בעיירה קטנה ושמה מכתש גודריק, הכרנו מאז שהיינו ילדים ממש קטנים, ובגיל 11 קיבלנו את המכתב" "איזה מכתב" לוק התפרץ "תן לי להמשיך ותכף תבין"

"אז קיבלנו מכתב, המכתב היה כתוב בכתב מסולסל בדיו ירוק, ומאחוריו, חותמת עם האות H ומסביבה תמונות של נחש, אריה, גירית ונשר. קיבלנו אותו לקראת יום הולדתנו ה11.

במכתב היה כתוב שנשמר בשבילנו מקום בבית ספר הווגוורטס לכשוף ולקוסמות."

"כישוף? קוסמות? אבא אין כזה דבר! זה לא הגיוני!" לוק קטע אותו והביט בעיניו בתמהון.

"דווקא יש" הוא ענה בחיוך צופן סוד "ולכן אנחנו מספרים לך."

"מכיוון שאתה בן של קוסמים, הסיכויים שאתה קוסם הם גבוהים ביותר, וכמו שאולי שמת לב, קרה הרבה דברים משונים בסביבתך" המשיכה אימו, גרייס.

לוק חשב ולפתע נזכר בכל מיני דברים משונים שקרו לו, איך הצליח במבחן בלי ללמוד, איך הצליח להתקבל לכל מה שרצה ולזכות בכל הגרלות בית ספרו המוגלגי.

"אז אני אלמד בבית ספר הזה?"

"כנראה שכן" אמרה אימו ונשקה לו על לחיו.

"יששששששששששש" הוא צרח

"אבל-" קטע אותו אביו "זה סוד! בגלל זה לא סיפרנו לך עד עכשיו, כי כמו שאתה יודע.. אתה לומד בבית ספר מוגלגי ואסור להם לדעת על הקסמים!"

"אבל.. אבא? מה זה מוגלגים?"

"אנשים שאין להם יכולת קסומה" ענה אביו

לוק הלך לכיוון המקלחת כשלפתע שמע צרחה חדה, כשהבין שהוא זה שצורח הצליח לומר בקול מפוחד "אבא! אמא! ינשוף עומד על החלון.. ואני חושב.. שהוא מחזיק מכתב!"

		הפרק הבא