הקבר של וולדמורט.

הארי פחד.

הוא פחד כמו שלא פחד מימיו.

את וולדמורט החי אפשר היה להרוג, אבל וולדמורט המת היה בלתי ניתן להבסה.

”מפחד?” אמר וולדמורט.

”לא.” אמר הארי. הוא לא ייתן לוולדמורט לשחק בו ככה. ”אתה רק רוח רפאים, אתה לא יכול לעשות לי דבר.”

”אוהו, אני יכול ועוד איך.” אמר וולדמורט. ”לכל מקום אליו תלך, אני אהיה איתך. ותמיד אוכל לגייס אלי את אוכלי המוות הנותרים.”

הארי לא ידע מה לומר.

אומנם בקושי נשארו אוכלי מוות שלא היו באזקבאן, אבל עדיין היו כמה שהצליחו לברוח.

והוא גם לא בדיוק אהב את הרעיון שרוחו של וולדמורט תמיד תהיה לצידו.

הוא יצא מבית הקברות, רוחו של וולדמורט עדיין לצידו, והתעתק להוגסמיד. גם בגלל שרצה לפגוש את פרופסור מקגונקל, וגם בגלל שזה הרחיק אותו מרוחו של וולדמורט.

הוא ידבר עם המנהלת של הוגוורטס, אולי לה יהיה פתרון.

הפרק הקודם		הפרק הבא