נצרים

סופסוף עוד פרקקק🥳

״ היו היה פעם חצוי אחד ששמו ג׳ייסון גרייס, הוא היה חבר קרוב מאוד שלי ושל אבא שלך. 

הוא היה הבן של יופיטר, אל השמים והברק הרומי, שאצלנו הוא זאוס. 

ג׳ייסון היה גיבור, כמוני וכמובן שכמו אבא שלך. 

והסיפור שלו הוא למה קראנו לך על שם המשפחה שלו.״ סיפרה אנבת׳ לבת שלה, שסופסוף הייתה מספיק בוגרת כדי להבין. 

״ ומה היה הסיפור שלו?״ שאלה גרייס הנלהבת, היא חשבה שזה יהיה כמו כל הסיפורים שאמא שלה מספרת לה לפניהשינה. 

״ אוקי,

הוא נולד, והייתה לו אחות גדולה בשם תאליה, שהיא במקרה חברה מאוד טובה שלי. 

וכשהוא היה בערך בן שלוש, האלה הרה הכריחה את אמא שלו לנטוש אותו ביער כלשהו, ואז האלה הזאבה לופה מצאה אותו ואימנה אותו יחד עם הזאבים האחרים בלהקה שלה-״

״ זאביםםםם?!?!?!״ שאלה גרייס רבע בפחד רבע בפליאה וחצי ממנה חשב שזה מגניב בטרוף. 

״ כן כן זאבים, הם לא מסוכנים כשאתה בצד שלהם.

גם אבא שלך התאמן איתם, תשאלי אותו.״

״ מגניבבב, אהווווווווו״ ניסתה גרייס לקרוא לאלה הזאבה לופה ברוב חמידותה. 

״ חחחח, שנחזור לסיפור מתוקה?״ שאלה אנבת׳ ונשקה למצחה של גרייס. 

״ כןכןכןכן״ 

״ אז,

הוא התאמן עם הזאבים ואז האלה הזאבה לופה שלחה אותו למחנה יופיטר, שהוא המקבילה של מחנה החצויים לחצויים רומיים. 

הוא טיפס לאט לאט בסולם הדרגות והפך לפראיטור יחד עם ריינה שהיא חברה שלי ושל אבא שלך. 

כעבור כמה חודשים הוא פשוט נעלם. 

ואז הוא הגיע עם פייפר וליאו למחנה. 

ואז שלושתם יצאו למסע חיפושים ארוך שבסופו הם הצילו את הרה. 

ואז אני המאמן הדג׳ ליאו ג׳ייסון ופייפר טסנו בארגו 2, הספינה המעופפת למחנה יופיטר כדי להציל את אבא שלך ו-״

״ אמא, זה אותו ג׳ייסון שאבא סיפר לי במסע חיפושים של נבואת השבעה?״ קטעה אותה לפתע גרייס. 

״ כן, אבל-״ 

״ אז למה את מספרת לי את כל זה שוב?״

״ כי לא סיפרנו לך את כל וסוף הסיפור.״ נאנחה אנבת׳. ״ אני יקפוץ לסוף אם את רוצה…״

״ טוב.״

לפתע נפתחה הדלת ופרסי נכנס,הוא קלט שאנבת׳  כבר מספרת לביתו את הסיפור שהם קבעו שהיא תספר לה הלילה. הוא התיישב ליד אנבת׳ בשקט וגרייס חיבקה אותו במהירות וחזרה למקומה מתחת לשמיכה. 

״ בדיוק התכוונתי לקפוץ לסוף הסיפור.״ אמרה אנבת׳.  

״ למה לקפוץ לסוף?״שאל פרסי בפליאה. 

״ כי כבר סיפרת לי את האמצע!״ התערבה גרייס. 

״ אה, טוב.״

״אז נקפוץ לזה שניצחנו במלחמה עם גאיה וליאו מת,

ואז האל אפולו נפל מהאולימפוס ויחד עם מג הוא הציל את חורשת דודונה ואז יחד עם מג ליאו שחזר לחיים קליפסו ופסטוס הם הלכו לתחנה ועזרו להם להילחם בקומודוס. 

ואז האל אפולו מג פייפר וג׳ייסון וגרובר הלכו למבוך הבוער ואז הם התגנבו לצי היאכטות של קליגולה ואז,

קליגולה הרג את ג׳ייסון.״ היא סיימה והשתתקה ודמעות היו בעיניה של אנבת׳. 

היא הביטה לעבר ביתה וראתה שהיא בוכה, היא חיבקה אותה והיא הבינה שהבת שלה חכמה מאוד.  להבין סיפור כזה ולבכות על מות מישהו היה מעבר ליכולותיה של ילדה בת חמש רגילה, 

והבת שלה, היא בהחלט לא רגילה. 

היא בת של אנבת׳ צ׳ייס בת אתנה ופרסי ג׳קסון בן פוסידון, גיבורי האולימפוס. 

כעבור כמה דקות אמרה גרייס:״ ומה עם השם השני שלי? ביאנקה?״

״ אה, זה אה… אממ…״ גימגם פרסי. עדיין כאב לו לחשוב על ביאנקה, למרות שעברו בערך 8 שנים. 

״ זה בסדר פרסי,״ אמרה אנבת׳.״ אתה יכול ללכת, אני יספר לה.״

״ טוב.״ הוא קם, יצא וסגר אחריו את הדלת. 

״ הסיבה שלאבא שלך קשה עם הסיפור הזה, זה בגלל שהוא מרגיש אשם על המוות שלה. 

אבל על תרגישי רע כי קראנו לך על שם אנשים שמתו. 

תיהי גאה, כי קראנו לך על שם גיבורים.״אמרה אנבת׳. גרייס הינהנה.

״ אז, לפני שמונה או תשע שנים אני, פרסי ותאליה, נסענו לעזור לגרובר בפנמייה כלשהי. 

העיניין הוא, שהוא מצא שם 2 חצויים אחות ואח, אבל לא הייתה לו אפשרות להוציא אותם משם ולהביא אותם למחנה כי הוא חשד שיש מפלצת שם. 

אז אנחנו באנו לעזור. 

לאח קראו ניקו, והוא היה בן 11,

ולאחות קראו ביאנקה, והיא הייתה בת 12,

ושם המשפחה שלהם הוא די אנג׳לו. 

אז בקיצור, הגענו לשם, נלחמנו במפלצת שהתברר שהוא היה הסגן, אני נפלתי מצוק,״ פה גרייס התנשפה בפחד. 

״ ואז פרסי, גרובר ותאליה חזרו למחנה יחד עם ציידות ארטמיס. 

ואז זואי צל-ליל ביאנקה תאליה וגרובר יצאו למסע חיפושים בעקבות האלה ארטמיס,

ופרסי, שרצה לחפש אחרי ברח באמצע הלילה בעקבותם.

אבל, בחדר האוכל במחנה הוא נתקל בניקו, שביקש ממנו להבטיח שהוא ישמור על ביאנקה ופרסי הבטיח. 

פרסי הצתרף לזואי ביאנקה תאליה וגרובר ואחרי כמה מכשולים הם הגיעו למגרש הגרוטאות של האלים. 

שם הם ניתקלו בגרוטאה של הפייסטוס והיא תקפה אותם ואז הם נלחמו בו וביאנקה הבינה איפה מרכז הבקרה שלו והקריבה את עצמה כדי לעצור אותו וכדי להגן על חבריה. 

וכאן, מסתיים הסיפור של ביאנקה. 

אבל הסיפור, ממשיך, והוא ממשיך עד לנקודה הזאת, שבה אני מספרת לך את הסיפורים האלו.״ 

גרייס השפילה את עיניה, ואז חיוך גדול ניצת על פניה. 

״ אני גם יהיה גיבורה! כדי ששמם של ג׳ייסון וביאנקה לא יהיה ‏לשווא!״ היא אמרה והרימה את האגרוף הקטן שלה לעבר התקרה. 

אנבת׳ נאנחה וחייכה חיוך קטן ועייף ואמרה,״ אני מקווה בישבילך.״ ואז הוסיפה, ״ אם זה מה שאת רוצה.״

אנבת׳ נשארה עוד טיפה עם ביתה, וליטפה אותה,

עד שגרייס נרדמה. 

למי שמעוניין ולא קרא,

אני כותבת גם פאנפיק בשם הלנה תומס והאולימפיים

ואני אשמח לתגובות💙

ואם יש לכם רעיונות אני אשמח לשמוע💙

הפרק הקודם