קרמבו

לפעילות של נוטלה vs שחר.

נכתב עם טליה (סלסטינה וורבק), תהנו.
זה הולך ומדרדר, הזהרתי מראש.



חדר המורים של טירת הוגוורטס קושט בחגיגיות לכבוד המאורע. איזה מאורע אתם שואלים? יום הולדת לאלבוס דמבלדור כמובן.
זה היה יום ההולדת המאה ומשהו שלו. באיזשהו שלב כבר הספיקו לספור.
בלונים נתלו, הזמנות נכתבו, קירות קושטו, ושולחנות נערכו בכיבוד קל, שכלל המון קרמבו וניל-שוקולד, ושרבטי לימון כדי שכולם ירגישו בנוח ויהנו מהחגיגה.
נשמע צלצול מטאפורי בדלת הלא מטאפורית של חדר המורים והמנהל האגדי של הוגוורטס נכנס בהוד ובהדר לחדר המורים.
אמת מה נהדר היה קוסם גדול בצאתו מחדרו המרשים אל חדר המורים הקטן והצנוע.
''מזל טוב!'' צעקו בהתרגשות המורים וכמה תלמידים נבחרים על דמבלדור המופתע.
דמבלדור המופתע הופתע עוד יותר כאשר ראה את הכיבוד המיוחד ואת קישוט החדר. הוא היה מלא בבלונים בצבע חום סגלגל (חדר המורים, לא דמבלדור.) ונראה חגיגי במיוחד כשהתיישב (דמבלדור, לא החדר.) ליד השולחן הגדול שנוצר מסידור מחדש של השולחנות הקטנים מרחבי חדר המורים.
דמבלדור נאנח בשמחה, ''איזה כיף להיות מוקף בכל-''
''האנשים שאתה אוהב?'' ניחשה פרופסור מקגונגל.
''מה? לא! המאכלים שאני אוהב!'' הוא תיקן אותה.
הוא הרים קרמבו והתחיל לאכול אותו. עם-
עדיף שלא אספר לכם.
אתם מתעקשים לשמוע?
עם כ פ י ת.
מי בשם מרלין הגדול אוכל קרמבו עם כפית?!
רק פסיכופטים או דמבלדור. לא שאני רומזת שדמבלדור לא פסיכופת. אבל נחזור לסיפור.
כפית רגילה של חדר המורים, ששימשה לערבוב הקפה של פרופסור מקגונגל מאות פעמים, לתיבול הסלט מאז תחילת השנה, ולצורך הרגיל של צוות המורים - עכשיו מצאה את מותה האכזרי.
מקגונגל נרעשה, ''איך יכולת? אדוני המנהל! ברור כשמש לכל קוסם בר דעת שלא אוכלים קרמבו עם כפית!''
''אז איזו דרך אחרת יש לפרופסור? אנא הדגימי לקהל מסוקרן.'' אמר דמבלדור.
היא הרימה קרמבו אחד מהשולחן, הסירה את העטיפה והפרידה בין העוגיה לקרם. היא הרימה את העוגיה, אך בתפנית מפתיעה, אכלה תחילה את הקרם ואז את העוגיה.
''לא, לא ולא!'' פרופסור ספראוט קפצה צעד קדימה. ''כל אחד יודע שאין מפרידים בין העוגיה לקרם!''
מקגונגל קפצה את פיה וספראוט לקחה קרמבו וחצתה אותו לשניים באורכו. אכלה חצי אחד ואז חצי שני ומיד אחר כך.
''שתיכן טועות!'' צייץ פליטיק וצעד צעד קדימה. כמובן ששכח שמפאת קומתו הנמוכה הוא עומד על כיסא וכתוצאה מכך נפל המורה הקטן ונחבט בשולחן. כשהתרומם והצהיר שהוא אכן בסדר, לקח קרמבו מהשולחן בו נחבט, והתחיל לאכול אותו מהקצפת כמו שאוכלים פופקורן. עם האצבעות. כן, עם האצבעות.
''אבוי!'' הזדעקה מדאם פומפרי. ''איני יכולה לראותך אוכל כך קרמבו!''
היא חטפה קרמבו מהשולחן. ''אומנם אני לא אוכלת קרמבו, אלא רק לעיתים רחוקות, כי ממתק זה בהחלט אינו בריא, אבל אוכל הפעם כדי שתיווכחו מהי הדרך הטובה ביותר לאכול קרמבו זה.''
היא קילפה את השוקולד ביחד עם העטיפה וזרקה לפח. היא ליקקה את הקרם עד שנגמר ואכלה את מסביב העוגיה. את מרכז העוגיה זרקה לפח ושבה בחיוך מרוצה.
''כולכם בורים!'' צעקה טרלוני בדרמטיות. ''העין הפנימית היא זו שתחליט בשבילכם מהי הדרך הטובה ביותר לאכול ממתק מוגלגי שכזה.''
היא הרימה את ידיה ועיניה התגלגלו. ''כולכם תשלמו על זה עוד שבוע. כשהארי פוטר ימות מוות טרגי ויהיה קורבן לדיונון הענק השוכן באגם.''
טרלוני התנשמה בחדות והתעלפה על הרצפה.
כולם הסתכלו על פרופסור לופין שפסע מעל טרלוני, לקח קרמבו אחד ואכל אותו בשתיקה ובביסים קטנים.
האגריד, שניצל את העובדה שכולם מסתכלים לצד השני של החדר, דחף לפיו שלושה קרמבואים בבת אחת.
כל המבטים בחדר הופנו אל המורה היחיד שעדיין לא אכל קרמבו. לא אחר מאשר סוורוס סנייפ.
''מה איתך סוורוס? איך אתה אוכל קרמבו?'' שאל דמבלדור משועשע מהמצב שנוצר.
''אני?'' שאל סנייפ והרים גבה, אך פניו עדיין עטו את אותה הבעה אטומה כרגיל. ''אני בכלל לא אוכל קרמבו.''