הוגוורטס תולדות, שרשרת האוב

הירח היה בשמיים, כל האנשים כיבו את האורות, לא יכלו לראות את האיש מתקדם בחשכה, שמו של האיש היה גודריק גריפינדור. גודריק הלך בשקט, מטאטאו בידו, הוא המשיך להתקדם עד שנעצר בקרחת יער קטנה.

"הגעת, גריפין" נשמע קול.

משם יצא אדם בעל שער בלונדי בהיר, וגלימה ירוקה.

"ברור שאני אגיע סלית'רין." ענה גודריק, ואז

קפץ בחלחלה הצידה.

נחש ירוק, עבה כזרועו החליק אליו בשקט.

"ותעיף מפה את הנחש שלך, הוא יהרוג אותי בסוף."

"נו באמת," ליגלג עליו סלית'רין, "נגיני אוהבת אותך."

"גם אני הייתי אוהב אותה," ענה גודריק בחמיצות, "אילמלא היא הייתה בסיליסק תינוק."

סלית'רין לחש משהו במהירות, לחישה צומרנית ומוזרה.

מייד נגיני הרימה את ראשה וזחלה אל זרועו נושפת לעבר גריפינדור.

"בכל מקרה," המשיך גריפינדור, לא מסיר את עיניו מנגיני, "למה קראת לי?"

"נכון," נזכר סלית'רין, הוא שלף קמע קטן מוזהב, שחרוטה עליו האות  R  בכסף

"הם מחפשים אחריו," לחש, "הם רוצים את מה שבתוכו."

גריפינדור התחלחל, אויביי המוות, הם מחפשים כבר שנים את שלושת אוצרות המוות.

השרביט הבכור, גלימת ההיעלמות, ואבן האוב.

בתוך הקמע, ככל הנראה נעוצה אבן הטוב.

"אז מה אתה צריך?" שאל גריפינדור, "אתה רוצה שאגן עליך?"

סלית'רין חייך, "צריך שתשמור עליו."

גריפינדור פתח את פיו כדי לענות אבל באותו רגע, קרן אור אדומה עברה לידו, ושרטה את לחיו משאירה שריטה ארוכה ומדממת.

גריפינדור הוציא את שרביטו בשליפה מהירה,  באותו רגע אנשים בגלימות שחורות יצאו מהאפלה.

"מאוחר מידי, הם כאן!" צעק סלית'רין.

נגיני ירדה מזרועו וזחלה לעבר האפלה.

" אִימְפ‏ֶּּ‏‎ּּדְיִמֶ‏נְטָ‏ה" צעק גריפינדור.

אחד מהאנשים בשחור נפלו.

"אבדא קדברה!" נשמע צעקה.

קרן ירוקה נשלחה לעבר גריפינדור.

"וינגארדיום לביוסה" צעק גריפינדור " אנגרוג'יו!"

בול עץ ריחף מול גריפינדור והתרחב.

בום!

בול העץ התפוצץ כתגובה לקללה ההורגת וגריפינדור ניצל.

ברקים נחתו מהשמיים על האנשים בשחור, הופכים אותם לפחמים במהירות.

סלית'רין הניע את שרביטו ממלמל במהירות.

גריפינדור חייך, הלחשים של סלית'רין חזקים מלחשים רגילים, מזלו שיש לו חבר כזה איתו.

הוא התחמק מעוד קללה הורגת וצלל מאחורי אבן קללות עפות מסביב.

גריפינדור קפץ וצעק "קונפוּנדוּ טוטאלוס" הרבה מאנשים בשחור עצרו רגע, המומים. וזה הספיק, ברק ענקי פגע בקרקע, הופך אותה לחרוכה ומעלה עשן.

סלית'רין נח על אבן, מתנשף.

"מה- מה היה הכישוף הזה?" שאל סלית'רין.

"אה, קונפוּנדוּ?" ענה גריפינדור, "זה קסם בסיסי."

"אבל מה הקשר טוטאלוס," שאל סלית'רין, "זה לא חלק מהלחש."

"שכחתי להגיד לך," צחק גריפינדור, "זו המצאה שלי, אני אוכל לחלק את הלחש כדי שיפגע ביותר."

מצחו של סלית'ריו התקמט, "אבל… זה לא יחליש את הלחש?"

"נכון, אבל זה פוגע בהרבה, וזה יותר טוב מפגיעה באחד."

סלית'רין חייך "ושוב אתה מוכיח למה אתה החכם מאיתנו."

גריפינדור הביט סביבם, כל המקום היה חרוך ומעלה עשן, ושוב הוא שמח שסלית'רין לא האויב שלו

"בנוגע לתליון," אמר, "החלטתי שלא אקח אותו."

סלית'רין פתח את פיו לענות אך גריפינדור עצר אותו.

"אני לא מתכוון ללכת ולהשאיר אותך לבד, נלך ונחביא אותו, ככה איש לא ימצא אותו."

סלית'רין הרהר בכך, מחפש את הסכנות הטמונות בכך.

"בסדר," הסכים, "אבל איפה המקום הזה יהיה?"

גריפינדור חייך, התשובה שלו הייתה ברורה.

"הנגלטון הקטנה, ההר שנמצא ליד."

סלית'רין הבין מהר למה הוא מתכוון.

"העיירה די מרוחקת, וגם לעולם לא ימצאו את זה שם."

גריפינדור התמתח ולקח את המטאטא שלו.

"טוב," אמר, "כדאי שנתחיל לזוז."

                             ...

רוונה רייבנקלו הוציאה את המצקת מהקדרה, ושפכה את השיקוי לתוך בקבוקון.

"תדאג לשתות מזה שלוש טיפות ביום" אמרה.

 אדון גורן, שכמעט איבד את ישבנו בגלל שהכניס את השרביט לכיס האחורי של המכנסיים, עטה שוב מבט של מורת רוח.

"הזהירו אותי שהרבה אנשים איבדו את ישבנו מזה," התלונן, אבל לא ציפיתי שזה יקרה לי."

רוונה חייכה והסיטה את שערה השחור מעיניה הכהות, "תזהר יותר בפעם הבאה," אמרה לו.

בום!

הדלת נפתחה במהירות ואדם בעל שער בהיר לעיניים ירוקות עמד בפתח, הוא סקר במהירות את המקום, "את רופאת הכפר, נכון?" שאל.

רוונה הנהנה, זעמה עלה מעט על כך שהתפרץ בלי רשות.

"בואי איתי, זה דחוף." נהם והסתובב

רוונה זעמה עכשיו, היא קמה ועדה בראשה, "לא."

במהירות שלא תאמן, האיש שלף את שרביטו כחרב, וכיוון לגרונה של רייבנקלו.

"עכשיו" מבטו היה מטורף, אבל הלנה נשארה בשלה.

מבטו נהיה מטורף יותר, הוא נראה כאילו בקרוב יקרה דבר נוראי, "חבר שלי נפצע קשה, התחנן."

הלנה הניעה את שרביטה והקדרה רוקנה את עצמה, והתמלאה בבקבוקונים מלאי אבקות ואיברי חיות מוזרות.

גם אם האיש עצבן אותה, היא צריכה להציל אדם אחר.

"הראה לי." ביקשה.