גורל וזמן

פרסי הרגיש שעוקבים אחריו.

הוא בדיוק חזר משיעור סייף, אותו לימד במחנה החצויים ועלה על אוטובוס ישיר לביתו.

הוא שמע צעדים במסדרון האוטובוס  וחש במישהו או... משהו על-אנושי באוטובוס.

הוא אחז בעט אנקולוסמוס שבכיסו.

הצעדים התקרבו לכיוונו, פרסי כבר הוציא את העט מהכיס והתכונן להורדת הפקק מקצה העט.

הצעדים פנו לכיוונו, והוא ראה לא אחרת מאשר את רייצ'ל דר, האורקל של מחנה החצויים.

אבל זאת לא הייתה בדיוק רייצ'ל.. זאת הייתה רייצ'ל בתוך אחד מהטראנסים שהיא נכנסת אליהם כשהיא מנבאת נבואה. פרסי לא ידע כמה זמן היא כבר בטראנס אבל הוא ידע שככל שהיא נמצאת יותר זמן בטראנס, היא מאבדת יותר אנרגיה, והיא תיהיה יותר עייפה כשתחזור למצב האנושי שלה.

רייצ'ל הייתה ירקרקה מאוד. אחד התסמינים שלה כשהיא בטראנס.

רייצ'ל הסתכלה על פרסי והתחילה לדבר, ערפל ירוק ואפור התקבץ מסביבה וקול משונה יצא מפיה.

"את זיכרונך תאבד,

ותישא עול כבד.

להוגוורטס, את חבריך תקבץ,

ולגריפינדור בוודאי תשתבץ.

בפני פגם אישיותך תעמוד,

ובגידה קשה תצטרך לשרוד.

זמנכם קצר, אז חפשו המועמד,

כי אם תיכשלו, עולמכם יושמד."

כשרייצ'ל הפסיקה לדבר, פרסי ראה רק את הערפל הירוק, וכשהוא התפוגג, רייצ'ל נעלמה.

פרסי הספיק לחשוב לעצמו "לא שוב זיכרון!"

אך פתאום הוא לא זכר כלום מהרפתקאותיו, מהנבואה ומחבריו.

מישהי בכיסא שלפניו הורידה כובע, והתקדמה לעברו.

היא שאלה אותו "אתה יודע מי אני?"

פרסי, שלא זכר איך הגיע לאטובוס בכלל ובטח שלא ידע מי הנערה המשונה הזאת, ענה ב-"לא".

הנערה הדליקה את הפלאפון שלה והתקשרה לאיפשהו.

היא אמרה למי שענה "כירון, הנבואה התקבלה על ידי פרסי אך השפעותיה התחילו לפעול, וההשפעה הראשונה היא... שוב מחסור בזכרון."

מחסור בזכרון? פרסי לא הבין.

הנערה הציצה שנייה בפנקס כלשהו שבידה, אשר פרסי הצליח לקרוא רק את שלושת המילים הראשונות: "את זיכרונך תאבד".

הנערה ניתקה, פנתה אל פרסי ואמרה "טוב, פרסי, כעת תצטרך ללמוד הכל מחדש. ולכן... עכשיו אקח אותך למחנה החצויים."

שלוש תגובות לפרק 2