פרנדצ'יפס

הכי מדורדר שלי עד היום. תהנו:)

הארי יצא מחדר המועדון של גריפינדור בדילוגים עליזים כשלפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, ביצע החלקה מרשימה, השתטח על הרצפה ומשקפיו נחתו שבורות כמטר לידו. הוא מיהר לזחול ולתפוס את משקפיו ותיקן אותן באמצעות לחש ''רפארו'' מהיר. הארי הסתכל אל כל עבר בפארנויה כדי לבדוק שאיש לא ראה מאומה. לפני שהספיק להיאנח בהקלה, לא אחר מאשר קולין קריווי יצא מאחורי שיח בצעד מבוייש עם מצלמת פולרואיד חבוטה שתמונה בדיוק הודפסה ממנה.
''קולין...'' התחיל הארי. קולין משך את התמונה מהמצלמה והארי מיהר לחטוף אותה. התברר שקולין צילם את הארי בדיוק ברגעיו הנפלאים באוויר. מה חבל שהתמונה נפלה כשהארי התכוון לקרוע אותה לגזרים ומה עוד יותר חבלכשרגל הונחה על התמונה.
''נו, נו, פוטר,'' נשמע קולו המאנפף של דראקו מאלפוי. ''מחלק חתימות לילד המסכן?''
''הי! אני לא מסכ-'' התחיל קולין ונקטע בגסות כשהארי אמר, ''בוא נודה באמת קולין, אתה ילד מסכן.''
אותו ילד מסכן חזר בצעד קטן ובראש מושפל אל מאחורי השיח. הארי חזר להביט בפניו של דראקו. ''מה אתה רוצה, מאלפוי?'' שאל.
''רק את הדבר הזה,'' דראקו חטף את התמוינה ומיהר לברוח.
הארי שקע במרמורו המר ופסע אל האולם הגדול בשביל ארוחת הצהריים. בגרם המדרגות האחרון, פגש ברון ובהרמיוני.
''מעניין מה יש לאכול,'' אמר רון. ''אני גווע.''
''איזה שינוי מרענן,'' הרמיוני גלגלה עיניים.
כשרון בא להכניס לפיו עוגת קרם וניל והרמיוני אמרה לו, ''רון! אם יש עוגה, אז היא של מישהו!'' הארי ראה את תמונתו עוברת מיד ליד בשולחן סלית'רין שם כולם צחקו, משם עברה לשולחן הפלפאף, שם הם צחקקו בשקט. טובי לב, עאלק. משם עברה לשולחן רייבנקלו, שעם כל הכבוד לגריפינדורים, הם העדיפו הפלפאפים אז לא היה אכפת להם לצחוק. הארי המדוכדך צנח על על הספסל ובא להכניס לפיו צ'יפס מהקערה שמולו.
''אחי, לא כדאי לך, אני לא קראנצ'י.''
הארי עיוות את פניו. ''הצ'יפס הזה דיבר הרגע?'' הוא שאל את רון והרמיוני.
''שמעתי פעם שהצ'יפס של הוגוורטס מגהק כשהוא מזהה עצם לא מזוהה,'' אמר רון.
''איך אפשר לזהות עצם לא מזוהה?'' ענתה הרמיוני.
''לא יודע,'' הרהר רון בדבריו. ''פרד וג'ורג' אמרו לי פעם שצריך להזיע בשביל לזהות עצם לא מזוהה. כנראה שהם צדקו - הארי, למה אתה מזיע? מתי שמת דאורדורנט בפעם האחרונה?''
אתם רוצים תשובה? הארי הזיע כי בשלב זה כל האולם הגדול התמלא צחקוקים. אה, רציתם תשובה לשאלה השניה? ככל הנראה מלפני שבועיים.
הארי הפגוע לקח את קערת צ'יפס הניחומים ועלה לחדר המועדון. הוא התיישב בכורסה הקרובה לאח כשהצ'יפס על ברכיו.
''בואנה, הג'ינג'י צדק, תבקש מהמקורזלת דאורדורנט.''
''רציתי, יש לה רק בריח לבנדר-קינמון.''
''לפחות תעשה עם זה משהו, זה נוראי.''
''אני רק רוצה שיפסיקו לצחוק עליי. רון והרמיוני רבים כל היום. הם לא קולטים את מצוקתי הרגשית ודכאוני העמוק.''
''וואללה, אחי, נשמע קשה. אני תמיד פה לשחנ''ש אם צריך. אני אולי צ'יפס, אבל יש לי קול עמוק ומגניב ומשקפי שמש הורסים. איך וויל סמית אמר פעם? you have never had a friend like me!''
''וואלה... טוב... אז מה את האומר לגבי הדאורדורנט?''
''שמעתי על קרם גוף בריח שייק בננה-אפרסק-תפוז. למרוח בעיקר במרפקים. ואם אתה קונה חבילת אקסטרה זה מגיע עם סבון כיס להסנפה.''
''נשמע טוב. רוצה לדון בשאלה קיומית?''
''לך על זה!''
''איך אוכלים קרמבו?''
''אני רואה פה רפרנס לפאניפיק של נטע וטליה?''
מי אלה נטע וטליה?''
''הממ... אין לי שמץ.''
''צ'יפס, רק שתדע, אתה גבגבר.''
''הארי, רק שתדע, אתה טמבל.''
וכך התאחדו הארי והצ'יפס. שכמובן התייבש והתקלקל (עדיין לא ברור אם הארי או הצ'יפס).
דבר לא היה חסר לצ'יפס חוץ ממשקפי שמש הורסים שמעולם לא היו קיימים, ודבר לא היה חסר להארי. מלבד דאורדורנט וקרם גוף בריח שייק בננה-אפרסק-תפוז.