יקום של לורי

כל הזכויות שמורות לפיטקוס לור וריק ריידן.

כמה דברים לפני שאתם קוראים:

*שמונה מת(לצערי הרב)

*מרינה וג'ון חברים

*שיניתי קצת את סדר האירועים(כך שזה לא מדויק לפי הספר)

הקדמה

הייתי חסר הכרה,  או לפחות זה הרגיש כך.

זה היה מוזר, הרגשתי כאילו מישהוא כורך סביבי חבל ומושך.

ניסיתי לצעוק. אבל קולי בגד בי.ראיתי כחול, הכל היה כחול.

לפתע שמעתי קולות של צעדים. והכחול נעלם . הייתי בחדר גדול עיניי  מטושטשות, והכל היה מעורפל.

קולות הצעדים התחזקו ואיתם רעש, רעש של יריות.

אדם  נכנס לחדר, אך למרות כל הטשטוש של עיניי שראו אותו רק ככתם צבע היה ברור לי שאני רואה משהו לא רגיל, לאיש שנכנס יצא אש מהידיים, מיד היה ברור לי מה אני רואה. מפלצת.

האינסטינקטים שלי השתלטו עלי, הוצאתי במהירות מתוך כיסי את העט,  שנהפך במהירות מדהימה לחרב ארד קטלנית.

ידי האוחזת בחרב התרוממה ובלי לחשוב יותר מדי הכתה במפלצת .

היא הביטה בי במבט מופתע אבל לא הפכה לאבק, החרב עברה ישר דרכה, קימטתי את מיצחי בבילבול אם זה לא מפלצת אז מיהו האיש הזה?.

"אנשים!" הוא צעק כשהוא היתרחק ממני בצעדים איטיים ונראה היה מוכן לתקיפה "נראה שיש לנו אורחים!".

ג'ון

"תשע! תורך להכין את ארוחת הבוקר!"צעקתי בקול.

"איך אני יכול להכין את ארוחת הבוקר אם ג'וני הנחמד והחמוד-לא שטף כלים אתמול!?, ותנחש מה? זה כולל את המחבט שלי!"ענה תשע ברוגז.

"צר לי לאכזב אותך פרופסור תשע היקר ולעדכן אותך שזה בכלל לא היה תורי אתמול"

"זה כן"צעקה שש מהסלון.

"שש צודקת" אמרה לו מרינה.

אאוץ'

"ג'וני, המחבט מחכה לך" אמר תשע בחיוך רחב ונפנף בידו לכיוון הכללי של הכיור.

הפנתי את מבטי אל ערימת הכלים שהצטברה עוד מיום ראשון"קדימה לעבודה".

סיימתי לשטוף את הכלים באנחה,אך כשהסתכלתי על תשע חיוך התפשט על פניי.

"אפ ,אפ תשע ,הארוחה לא תכין את עצמה".

תשע כיבה את הטלוויזיה וניגש אלי "אני, אתה, אכ"כ אחד על אחד בגג"

נאנחתי "לא למדת כלום מהפעם הקודמת שכיסחתי אותך?"

תשע חייך חיוך מרושע "תמשיך לחלום ג'וני".

"ארוחת בוקר בני אדם!" צעקה שש "כולה-ארוחת-בוקר!".

תשע התחיל להכין ארוחת בוקר כשלפתע נשמע בום חזק.

"תשע" צעקה שש "שוב פעם שברת צלחת?"

"זה בכלל לא הייתי אני" הוא צעק לה בתשובה "ובכלל, נראה שזה הגיע מכיוון המעבדה"

קמתי בעייפות מהספה הממש נוחה שבדיוק התיישבתי עליה "אני ילך לבדוק מה זה היה, למרות שזה בטח רק היה סם שפוצץ משהו עם הרובה שלו".

עליתי למעבדה כשקולות אימוני הירי של סאם מהגג מהדהדים בין הקירות, הבערתי אש בידיי, תמיד שווה להיות זהירים, וניכנסתי למעבדה.

לפתע שמעתי קול דשדוש משמאלי, ולפני שהספקתי להגיב עברה דרך הגוף שלי חרב.

כן, התכוונתי לזה, עברה לי דרך  הגוף חרב בלי לחתוך אותי.

עברתי מיד לעמדת מיגננה והסתכלתי לראות מי תקף אותי ,עמד מולי נער לא מוכר, בעל ארשת פנים מבולבלת כאילו הוא בעצמו לא הבין מה קרה פה ומאחוריו עמדו עוד  שבע נערים ונערות.

" אנשים" צעקתי "נראה שיש לנו אורחים".

תגובות ממש יעשו לי מוטיבציה להמשיך!