"ה-אר-י פו-ט-ר?" אמר העכביש המצמרר

זה חלק מהיומן שנמצא במועדון בהפלפאף.

השגיאות כתיב לא באחריותי!

הא, ו.. כל מי שהוא קשוח ורציני שקורא את הפאנפיק הזה יכול לא לקרוא את הסוגריים!

רושם ראשוני:

קבלו את עמי!

התחלה: שלום, קוראים לי עמי ולא אין לי אחות שקוראים לה תמי.

למרות ש.. טוב זה לא כל כך משנה, [תנועות מוגזמות מול המראה]

שם: עמי סוקיגד. כן, אני בעצמי לא יודע לאיית את זה אבל נסתדר.

חברים: טוב, [משרבב את השפתיים .] אוליבר ווד, בויל טוקיש, וכמה בנים לא זוכר.

תעסוקה: טוב, זה רשמי מה רוצים מחיי! [ התרגזות ושוב תנועות אך הפעם חדות]

תקראו פשוט...

הקדמה:

מעולם לא ראיתי יצור כזה, כן, זה עכביש אני יודע, אבל מה זה?

עכביש שיודע לדבר? כאילו ברצינות.

אין לי כוח לתאר אותו עכשיו אלא אם כן אתם ניוט סלמנדרה, (תוכל למצוא אותי במועדון של הפלפאף בחדר שלי יושב

עם ספר לבן שנקרא "טריקים לשעמום" מאת רווי עומיקוי, אין לי מושג מי זה.)

אם אתם לא סלמנדרה,                                (יואו, כיף לכתוב סלמנדרה אוו זה מתגלגל בלשון, למה אני חושב על זה? לכל הרוחות!)

אין טעם שתבואו לחדר שלי בכלל.

התחלה:

הכל התחיל בצפרדע שוקולד, אני התערבתי אם אוליבר (חבר שלי שנמצא בגריפנדור, לדעתי יותר מתאים לו הפלפאף, אבל מה זה קשור בעצם?)

התערבתי איתו ברכבת שברגע שהפתח יתפוס אותו בפה, ושהדמות שלי תהיה אלבוס דמבלדור ( זה תמיד אלבוס דמבלדור.)

תמורת אונייה אחת. אבל דווקא היקום התאכזר אליי ועשה בדיוק ההפך, מה שקיויתי שיקרה:

אני אפתח את הקופסא והצפרדע תקפוץ ישר לפי, ואז ווד יחטוף לי את הקופסא ויוציא את הקלף שבמזל הוא דמבלדור.

או איך הוא התעצבן, זה היה נהדר! הוא יביא לי את האונייה ויעשה כל דבר שהבקש ממנו ( אמרתי כבר שזה גם חלק מהתערבות?)*

אני יראה לכל מי שיושב לידנו והתגאה כל כך.

מה שבאמת קרה:

אני פתחתי את הקופסא בחשש ,פתחתי את הפה והצצתי בעין אחת בתקווה, אך לצפרדע היו תוכניות אחרות לגמרי.

הצפרדע קפץ על ראשי, ישר על ראשו של בויל ( חבר שלי) ומשם לפיו של ווד.

ברור לכם מה היתה התגובה שלי שווד בלע אותו וצחק צחוק משחרר.

הלם, כן, כן הלם!

הוצאתי את הקלף בהיסוס ולרוע מזלי ומזלכם שאתם קוראים את זה, טרלוני, פרופסור טרלוני, כל כך מאכזב.

ברור לכם שזה היה כלכך קשה להיפרד מאונייה הזאת. אבל הוא הוא הרוויח אותה בכבוד (נראלי שהוא לא הטיל שום כישוף על הקופסא)

וככה תכנית עבר הנסיעה להוגוורטס וכך הכל התחיל...

הגענו להוגוורטס שמנו את הדברים שלנו בכניסה כמו כולם, והלכנו לאולם שבו המצנפת אומרת איזה בית אתה, או יש לה שיר חדש:

תלמידים חדשים הגיעו ממש, מתוקים כמו כפית דבש.

לבית גריפנדור אחליט לשלוח, מי שמראה במוחו אמיצות וכוח.

טובי לב באים להפלפאף, גם אם זיק של חשש חלף.

רייבנקלו תשמח לשנונים, אך היקום לא מאיר לה פנים.

לסליתרין טהורי דם נחושים, אך יצתרכו לתכנן את החיים.

ארבעה מייסדיים היו וישארו.

רוונה רייבנקלו תישאר בליבם של הלמדנים והשקדים,

אך תשמח לקצת רוח חיים.

גודריק גריפנדור יראה דוגמא אישית לגריפנדורים,

אך נקווה שלא אישרפו את הספרים בגפרורים.

האוויר והאש היסתדרו אני מקווה, אם לא היקום לא יראה שלווה.

הבה נמשיך אל האדמה קוצר רוח, שהיא הלגה הפלפאף על בטוח.

תכונת הטוב לב היא קשה, אך אל תשאלו את הלגה היא בטח לא מרשה.

ברור לכם שהפסקתי להקשיב, כל כך משעמם! ברור שלא אמרתי את זה בקול, כן?

רוצים לשמוע סוד? המצנפת המיון התלבטה באיזה בית לשים אותי, סליתרין או הפלפאף.

שוק, נכון? היא אמרה שמבחוץ אני כל כך הפלפאף אני טוב לב ושנון, אך מבפנים אני רוצה לצעוק חופש!

לחיות את החיים להיות סליתרין!

המיון התחיל ופרופסור מקוגגל התחילה להקריא שמות של התלמידים החדשים:

"ויה מוריט" קראה הפרופסור וילדה זעירה בעלת שתי צמות קצרות הלכה לעבר המצנפת ברגלים רועדות.

היא התיישבת על השפרף החלוד ומקוגגל שמה את המצנפת על ראשה.

ואז השתררה שתיקה, המצנפת מעולם לא הייתה על ראש של אדם מסוים כלכך הרבה זמן,

המצנפת פתחה את פיה ואמרה: "גריפנדור!" ויה נאנחה בהקלה אך המצנפת המשיכה: "רייבנקלו!" אמרה המצנפת וכולם השתתקו,

ילדה שמוינה לשני בתים? הרהרתי בשקט היא בטח מיוחדת, כן, הנהנתי לעצמי תוך כדי חיוך שליו המצנפת הסתכלה על התלמידים והמשיכה "הפלפאף!"

עכשיו זה לא אמיתי! מה, איך? למה?

* זה אומר שכולם גם הקשוחים האלה צריכים לקרוא את הסוגריים האלה.

		הפרק הבא