הרמיוני הצעירה.

ויתור זכויות לג’יי קיי רולינג.

--------------------------------------

הרמיוני חזרה מבית הספר בוכה.

כבר ביום הראשון בכיתה ג’ הציקו לה.

כבר ביום הראשון בכיתה ג’ הדביקו את הכינויים הכינויים ”חנונית” ו”מוזרה”.

היא רק ניסתה להראות להם איך היא מצליחה לגרום לעלה לרחף או ליצור גלים במים בלי לגעת בהם.

וזו לא אשמתה שהיא ידעה את התשובה לשאלה של מר ווטסון לפני כולם.

היא הייתה חייבת להצביע, כי רצתה שידעו שהיא יודעת את התשובה.

היא לא יכלה לשלוט בזה.

היא לא יכלה לחשוב אפילו על האפשרות שהיא לא תצביע למרות שהיא יודעת את התשובה.

לכן היא חזרה הביתה בוכה.

היא נכנסה הביתה וניסתה לנגב את הדמעות, אבל כמובן שאמה שמה לב.

”מה קרה מתוקה שלי?” שאלה.

”ז- זה כלום אמא.”

”הילדים בכיתה הציקו לך?”

הרמיוני לא הצליחה להחזיק את זה יותר ופרצה בבכי.

”הם,קראו לי מ- מוזרה, וחנונית בגלל שעניתי ראשונה ב- בשיעור של מר ווטסון ובגלל מה שאני יודעת ל- לעשות!” אמרה בין התייפחות להתייפחות.

אמה לא אמרה כלום.

רק ניגשה אליה וחיבקה אותה עד שהכול עבר.

כי אמא יודעת מה היא צריכה.

ובגלל זה היא אוהבת אותה.