יורש הפנקייקים

תודה לסו (סופי ואקר) על הביטוא

תהנו ^^

הארי תמיד אהב להכין פנקייקים. עוד כשהיה ה'משרת' של הדרסלים זו הייתה המטלה האהובה עליו, לעמוד עם המחבת והתרווד ופשוט לטגן את הפנקייקים. הכנת הבלילה גם הייתה חלק שהארי אהב לעשות. בעבודת ידיים כמובן ולא בשרביט, הוא היה שובר את הביצים אחת אחרי השנייה, מוסיף את החלב והקמח ולפעמים גם קצת סוכר או אגוזים. כשהכיר את עולם הקוסמים לראשונה הוא ביקש מגברת וויזלי, מולי, ללמד אותו איך להכין פנקייקים קסומים- והתוצאה הייתה מדהימה.

כשנולד להארי הבן הראשון שלו - ג'יימס סיריוס פוטר, הדבר הראשון שהוא עשה ברגע שג'יימס הגיע לגיל המתאים- היה ללמד אותו איך להכין פנקייקים. הארי היה טיפוס נאמן למסורת, לא מוכן לחידושים, למרכיבים חדשים או לשנות משהו במתכון. זה היה קו אדום מבחינתו. כשג'יימס ניסה להכין עם הארי פנקייקים לראשונה, הוא רצה להוסיף חמאה ותמצית וניל. ברגע שעשה זאת הארי הבין בעצב שלא ג'יימס יהיה המורשת לפנקייקים שלו, לא כשהבן הבכור שלו הוא קוסם של... וופל בלגי, לא עלינו.

שנים עברו, ונולד להארי בן נוסף - אלבוס סוורוס פוטר. גם הפעם קיווה הארי שאלבוס הוא היורש שלו, היורש של הפנקייקים שלו. אחרי שהארי הוציא את כל המצרכים, הקמח, החלב והביצה היו על השיש, יחד עם קערה, מצקת וכוס, הם עמדו מול הקערה. אלבוס התחיל להכין את הבלילה, שם את הביצה, החלב והקמח לפי ההוראות של הארי.

"אתה רוצה להוסיף לבלילה חמאה? תמצית וניל?" הארי שאל בדאגה וטיפות זיעה התחילו להופיע על מצחו כשנזכר בסקנדל עם ג'יימס שהפך את הפנקייקים היקרים שלו לוופל בלגי.
"כמובן שלא!" ענה אלבוס והדבר היחידי שהארי הרגיש הייתה שמחה, לפחות עד שאלבוס הלך למקרר.
"אלבוס? מה אתה מוציא?" הארי שאל בדאגה וטיפות זיעה נוספות זלגו על מצחו למרות שהבית היה ממוזג היטב.
אלבוס הוציא מהמקרר חבילה של גבינה מתוקה. "צריך להוסיף את זה," הוא אמר והניח את הגבינה המתוקה על השיש. "ככה זה יוצא הכי טעים, לא כמו פנקייקים יבשים ומשעממים." אמר והתחיל לשים את הגבינה המתוקה בבלילה.
זיעה קרה נטפה כבר אל עורפו של הארי והוא הרגיש כאב בידו השמאלית, סימן להתקף לב.
עדי ראיה שהיו במקום אמרו שייתכן והארי התעלף ברגע שבנו סיים להוסיף את הגבינה המתוקה לבלילה.

שנים עברו מאז האולי-עילפון-של-הארי והוא הבין שגם אלבוס לא יהיה היורש של הפנקייקים שלו. איש של בלינצ'ס גרוע יותר מג'יימס - שהוא קוסם של וופל בלגי.
אחרי שהארי השלים עם הגורל שאף אחד מילדיו יהיה היורש שלו נולדה לו ילדה נוספת - לילי לונה פוטר.

כמו שאר ילדי פוטר גם כשהיא הגיעה לגיל, שבע שנים לאחר שנולדה ליתר דיוק, הגיע תורה ללמוד איך להכין פנקייקים (ולפי הארי גם למצוא את היורשת שלו).

הקערה, המצקת, הכוס, החלב, הקמח והביצים היו מסודרים על השיש. לילי עמדה על שרפרף כדי להצליח להגיע למצרכים ויחד עם ההוראות של הארי היא שמה כל מרכיב בכמות שלו.
"לילי את רוצה להוסיף לבלילה חמאה או תמצית וניל או גבינה מתוקה?" הארי שאל בחשש, זיעה מכסה את המצח שלו ומוכן לגרוע מכל.
"לא אבא," היא אמרה והלכה למקרר. "אבל כן צריך שמנת, למרקם." היא הוסיפה וברגע הזה ברכיו של הארי כשלו, נכנע לגורל ולהבנה שלמתכון לפנקייקים שלו לעולם לא יהיה יורש. כשהפנקייקים עם השמנת, השמנת של בתו, היו מוכנים הוא שם אותם על צלחת והניח על השולחן בסלון, מובס וכושל.

"דוד הארי, אתה יכול ללמד אותי איך להכין פנקייקים? הפנקייקים שלך הכי טעימים." הוא שמע קול שהגיע מדמות עם שיער כתום ובוהק- הידועה גם כרוז וויזלי.
"בטח, בואי אני אראה לך איך." אמר הארי עם תקווה מחודשת שלפנקייקים שלו יהיו יורש- או יותר נכון יורשת. אחרי הכנה מדוקדקת של כל המרכיבים, הביצה, החלב והקמח גם רוז כמו כל השאר ניגשה למקרר.
"מ-מה את רוצה להוציא מהמקרר?" הארי שואל, מודע לעובדה שגם היא לא תהיה היורשת שלו והפנקייקים ימותו איתו.
"שמן כמובן, איך עוד אני אטגן את הפנקייקים?" היא אמרה והוציאה. "ועכשיו לטגן."
הארי נשם לרווחה.

הפנקייקים יצאו מהמחבת, זהובים ומוכנים לאכילה, בדיוק לפי המתכון.
"דוד הארי?" רוז שאלה בעודה נוגסת באחד מהפנקייקים שלה.
"כן חמודה?"
"אתה יכול להביא שוקולד? חסר קצת על הפנקייק." היא אמרה. וברגע הזה, ברגע הקטן הזה שהיא אמרה שמשהו לא טוב בפנקייקים שלו, הארי חטף התקף לב והתמוטט.

שלושים שנה אחרי זה, כשרוז בת שלושים ושבע - ומי שהיה דוד הארי מת מהתקף לב ומפנקייקים - רוז עומדת עם הבן הבכור שלה, ומלמדת אותו איך להכין פנקייקים.

מדורג PG על אהבת בלינצ'ס יותר מפנקייק