שלוותה

היי, זאת שוב אני! הכותבת של הפאנפיק.

אז כמו רוב האנשים, גם אני צריכה תשומת לב!

כן אני יודעת מאוד מפתיעה.

לכן אשמח, אם תשאירו תגובה, או תרשמו לעידכונים.

ועכשיו, תהנו מהפרק!

היום הנורא בחייה של הרמיוני התחיל כרגיל,

היא התעוררה בחמש לפנות בוקר, התלבשה, אכלה ארוחת בוקר ומיהרה לעבודה.
אם הייתה יודעת מה עתיד לקרות היום,

סביר להניח שהייתה פשוט נשארת בבית.

בשונה מרוב האנשים, הרמיוני אהבה לעבוד. היא נהנתה מהעבודה שלה! זו לפחות הסיבה הרשמית, הסיבה שהציגה כלפי חוץ.
לא שזה לא היה נכון,
אבל...
בנוסף העבודה גם הסיחה את דעתה מהעובדה שהיא ורון במצב רגיש,

בפעם המיליון בערך.

ושהיא עדיין לא התאוששה ממש מהמלחמה.
בלילות היו לה סיוטים מלאים בתיאורים נוראים, קולות בכי וצרחות ומראה הדם...
הם היו קשים מנשוא.
ורון אף פעם לא היה שם כדי להתגבר יחד איתה.

נראה כי המלחמה לא השפיעה עליו.
אפילו ואולי בגלל מותו של פרד.
רון סיפר לה פעם, ממש לאחר סיום המלחמה, שפרד היה רוצה שהם ימשיכו לחייך.
וזה כל כך נכון.
וכל כך קשה.
בהתחלה רון והיא היו בסדר
נהנים מהרגשות שיצאו סוף סוף.
ואז, היא חזרה להשלים שנה,

ורון נכנס לקורס להילאים.
זה לקח ממנו שעות רבות.
רבות מדי.
שעות שבעבר הקדיש לה.
היא שנאה את זה  שקורס ההילאים גונב את בעלה.
הקשר שלה עם הארי גם הוא התרופף משמעותית בשנים האחרונות,

היא והארי היו חברים הכי טובים. כמעט תלותיים אחד כלפי השני,

היא לא האשימה את רון שחשב שיש בנהם משהו.

אבל הארי, הארי הוא אחיה.

בהתחלה הכל היה מבטיח גם איתו,

הם חזרו להשלים שנה ביחד,

והוא קיבל הצעת עבודה כשחקן קווידיץ מקצועי,

כיוון שלא חשב עליו יותר מדי עד אז, אבל פתח בפניו עולם.
חודשיים אחרי זה,

בקיץ של אותה שנה.

הארי הציעה הצעה מישלו.
הצעת נישואין לחברתה הטובה ביותר ג'יני וויזלי.
שגם היא התחילה את דרכה כשחקנית קווידיץ מקצועית.
כאשר התחתן הארי עם ג'יני ושניים הצטרפו לקבוצות קווידיץ.

התחיל הקשר להפרם,

הם התאמנו כל יום,

נדמה שכל שעה.
ואת הזמן הנותר הם הקדישו לעצמם,

והרמיוני נשארה בחוץ.
כאשר הם גוררים את עצמם להמשך ידידות מסוימת,

בשיחות טלפון נדירות.
במחשבה שנייה,

גם קווידיץ היא שנאה.

אחרי הכל הוא גנב את החבר והחברה הכי טובים שלה.
יותר מהכל,

העבודה עזרה לה להסתיר את העובדה שיותר מכל זמן אחר,

הרמיוני גריינג'ר עומדת לבד מול העולם הזה.
וזה בהחלט לא הרגיש טוב.
היא הגיעה למשרד שלה,

מנסה להיות הרמיוני החייכנית והשמחה.

היא ידעה שהיא בהחלט לא מצליחה.
"הרמיוני! הרמיוני!" צעק קוויל חברה לעבודה.

הוא היה קצת מעצבן בהתחלה,

קטן ממנה בשנתיים,

ונראה שמעריץ את האדמה עליה היא דורכת.
אבל הוא התרגל והיא התרגלה.
ובכל זאת קוויל היה שמח באופיו.

והיא כבר לא נהגה לבלות עם אנשים כאלו.
"מה קרה קוויל? אני קצת עסוקה כרגע..."

היא ענתה לו מקווה שיעזוב אותה לנפשה.
" כבר שמונה הרמיוני... חזרי הביתה, את נראית עייפה." הוא נשמע מודאג.
" טוב, בסדר, אתה לא צריך לדאוג."
היא חייכה מעט, מקווה להרגיע אותו.
מה שככל הנראה לא הצליח לה, קוויל ענה לה, מודאג מתמיד.
" אוקי הרמיוני, רק... תחשבי על עצמך קצת."
היא לקחה את תיקה ויצאה מן המשרד.
" ביי קוויל, נתראה מחר!"
היא מיהרה לרוץ משם,

לא מחכה לתשובה שלו,

לא מחכה לשום דבר,

במיוחד לא למיטה הריקה שממתינה לה בביתה.
היא קיוותה שרון יהיה שם היום,

אולי הקורס הילאים נרגע קצת?
אולי הוא יחשוב קצת עליי?
בטח, היא התחננה שיעזוב מיליון פעם ובכל פעם ענה אותה תשובה.
"אני אוהב אותך,
ורוצה להגן עלייך!
חכי קצת ואני עוד מעט אבוא!"
בטח. כאילו שמתישהו קיים זאת.
לפתע משהו התנגש בה,

והיא נפלה על הרצפה.
" היי, תיזהרי להן שאת הולכת!" צעק המשהו שהיה כנראה בן אדם ששכב על הרצפה.
לפתע היא הבינה מי הדמות.
ובהחלט לא הייתה מרוצה מכך.
"מאלפוי! מה אתה עושה פה!"
היא נזכרה בהתאהבותה במאלפוי בימי הלימודים,

כמה שאהבה אותו, וכמה שהכאיב לה.

היא הסמיקה מעט,

מיהרה לכסות את פניה בידה מפחדת מהמחשבה שישים לב.

רק שלא יראה זאת. התפללה,

מה שככל הנראה השיג תוצאה הפוכה.
"אני רואה שמאוד התגעגת אליי גריינג'ר, מה שלום הסמור היקר שלך? או שאולי לא רק שלך? אני מקווה שהוא נהנה מהערב אתמול!"
הרמיוני לא הבינה על מה דראקו מדבר ומה פשר המתיחה המוזרה הזו.

הרי רון היה בקורס הילאים כל היום, נכון?
לפתע נפלו פניו של דראקו,

הוא התקרב אליה קרוב מדי לטעמה.

הוא לחש באוזנה.
" וויזלי בוגד בך גריינג'ר"
"איך אתה יודע?"
"אני מאבטח בשלוותה"

וזה השלב שהרמיוני גריינג'ר נשברה.
לב מתרסק לשניים זה לא צחוק.
וכשחתיכות ליבה נפלו,

נפלה גם הרמיוני.

והיא התעלפה.
"לעזעזל מה אני עושה עכשיו!"
דראקו בהה בגופה היושן באימה.

הפרק הקודם		הפרק הבא