במבט אחר

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.

—---------רגולוס בלק—------------

זה היה עוד יום אפרפר בכיכר גרימולד מספר 12 כשהוא סיים את הזיוף.

זהו.

זה נגמר.

הוא יודע את הסוד שלו.

את הסוד הגדול ביותר שלו…

הסוד שיביא למפלתו.

הוא התמוטט על המיטה שלו באנחה.

הוא סיים את הזיוף.

קראו לו רגולוס ארקטורוס בלאק.

והוא הולך לבגוד.

הוא הולך למות.

רגולוס התיישב על השולחן, טבל את עטו בדיו השחור והחל לכתוב:

לכבוד אדון האופל,

ברור לי שאמות הרבה לפני שתקרא את זה,

אבל רציתי שתדע שאני גיליתי את סודך.

גנבתי את ההורקרוקס האמיתי, ובכוונתי 

להשמיד אותו בהקדם האפשרי.

כעת אלך אל מותי ובליבי תקווה,

שכאשר תפגוש את היריב הראוי לך,

תהיה שוב בן תמותה.

רא"ב

צעדים נשמעו מחדר המדרגות.

רגולוס חטף את הזיוף בחיפזון ושלף את שרביטו.

הצעדים התגברו.

רגולוס פתח את החלון, הוא יקפוץ ויברח כמה שיותר רחוק, מה שלא יהיה ההורקרוקס האמיתי חייב -

"אד- אדונילי רגולוס?"

רגולוס עצר ומחה את אגלי הזיעה ממצחו.

"אה, זה רק אתה קריצ'ר."

הוא סגר את החלון והסתובב אל גמדון הבית שלו שהסתכל עליו בעיניו הגדולות.

רגולוס נאנח, הוא לגמרי שכח מגמדון הבית הזקן.

כנראה הלילה האחרון באמת הפך אותו לפרנואיד.

"קר- קראת לי, אדנולי רגולוס?

"אה? כן. כן… אתה זוכר את המקום שבו היית אתמול בלילה?"

קריצ'ר רעד ועיניו הגדולות נפערו בפחד.

"כ- כן אד- אדונילי רגולוס… זה- זה זיכרון, שקריצ'ר ל- לעולם לא ישכח…"

אמר קריצ'ר בכאב.

רגולוס נמלא רחמים כלפי גמדון הבית הזקן, הוא עבר כל כך הרבה…

והוא, רגולוס, הולך להחזיר את קריצ'ר לאותו מקום נורא שגרם לו כל כך הרבה כאב..

"אני מצטער קריצ'ר, אבל אני צריך שתוביל אותי לשם"

"כ- כן אדונילי רגולוס".

רגולוס שלח מבט אחרון על חדרו, הוא כבר לא יראה אותו שוב לעולם.

"קדימה קריצ'ר, בוא נצא לדרך"

קריצ'ר אחז בידו של רגולוס, והם התעתקו משם. 

המשך יבוא...אבל קודם שתי תגובות!