חמאת בוטנים וריבה

הארי, רון והרמיוני ישבו בצילו של עץ על יד האגם ולמדו למבחני סוף השנה.
''אני מת,'' אמר רון. ''מרעב.''
מכיוון שתופעה זו היתה נדירה ביותר אצל רון, הלכו שלושתם אל ארוחת הבוקר.
הארי פיהק פיהוק ענקי. הוא רון והרמיוני התעוררו מוקדם כדי שיספיקו ללמוד קצת לפני ארוחת הבוקר המוקדמת.
שלושתם התיישבו בשולחן הארוך של גריפינדור (לא שהשולחנות האחרים היו קצרים), והתחילו לאכול. כעבור חמש דקות שבהן הארי התרכז באכילת הטוסט שלו, הוא הרים את ראשו וראה משהו מוזר.
''הרמיוני?'' הוא שאל.
''מממ?'' היא ענתה בפה מלא.
''את אוכלת לחם עם חמאת בוטנים וריבה?''
''מה?'' הרמיוני הרימה את הגבה השמאלית, אבל הארי התעלם כי הוא היה עסוק במה שרון אוכל.
''רון?'' הוא שאל.
''כן, הארי?'' ענה רון ובלע.
''אתה אוכל לחמניית המבורגר עם חמאת בוטנים וריבה?''
''לא שידוע לי...'' רון הרים את הגבה הימנית (שלו, כי של הרמיוני לא היתה בהישג יד).
''הארי, הכל בס-'' התחילה הרמיוני לשאול ונקטעה בגסות מצדו של הארי ששאל, ''ג׳יני, זו עוגת חמאת בוטנים וריבה?!''
''בארור!'' ענתה ג׳יני.
''אל תעודדי אותו!'' נזפה בה הרמיוני וחזרה להביט בהארי. ''הארי, אין פה שום חמאת בוטנים וריבה. מאיפה את המביא את המאכלים האמריקאים האלה? אתה בריטי, שכחת? אז תחזור להתנהג כמו סנוב בריטי טיפוסי, כי אתה מביך פה את כולנו. קח, תאכל פנקייקים.''
''עם חמאת בוטנים וריבה?'' הארי התמים שאל.
''לא!'' צעקו כל הגריפינדורים בשולחן.
''בוא נקרא עליהם תיגר, הארי!'' אמר דמבלדור שהופיע משום מקום. הוא התחיל לצעוק ולנופף בידו, ''אנחנו דורשים חמאת בוטנים וריבה! אנחנו דורשים חמאת בוטנים וריבה!''
''אלבוס! למען השם!'' מקגונגל הגיעה בריצה. ''אתה המנהל פה, לכל השדים והרוחות. לך תבקש מהגמדונים במטבחים חמאת בוטנים וריבה!''
אולי תופתעו, אבל זה היה רגע תחילת ההתגבשות במוחה של הרמיוני על אלרגיה. אהה, סליחה, אלרג''ה. אגודה למען ריגול גמדי הגינה. אה, לא? אופס, טעות באגודה. בכל מקרה, הבה ונחזור לסצנת הדרמה באולם הגדול, יותר מעניין שם.
''אה, כמובן, סליחה מינרווש. אממ, כאילו, מינרווה,'' אמר דמבלדור. ''פשוט היתה לי ✨התגלות✨.''
''אני מבינה, דמבי. כאילו, דמבלדור. אתה מדבק. אוי לא! לוקהרט קרדיטים פה? לא הוא שוב!'' הזדעקה מקגונגל. המנהל הזקן חייך, וסגניתו הזדעקה עוד יותר.
''זה לוקהרט קרדיטים! הוא רודף אותנ-''
''כמובן,'' הצהיר דמבי. ''תלמידים! הקשיבו, הקשיבו! נעל זכוכית נמצאה על המדרגות-''
''אלבוס!'' נזפה הפרופסור ספראוט.
''אופס, סליחה סינדרלה, ביום אחר.. הנסיך כנראה תפוס. תלמידים! לוקהרט קרדיטים זה מסוכן ביותר, התאספו ולכו למעונותיכם. הפאניפיק הזה היה אמור להיות בכלל על ריבה וחמאת בוטנים, אבל קרה מקרה, והוא כבר לא. כנראה שלוקהרט קרדיטים הזה חמו(ד)ר ביותר! בכל מקרה, תתאספו יחד, וככה לא משנה אם תלמיד אחד נאבד... או מת... המשך יום נהדר!'